אולה אמיגוס!
מכיוון שהדפדפן שלי בבית שבק חיים לפני שבועות, לא יכולתי לעדכן את בלוגי השמנמן, וכעת אני כותבת מהמחשב בעבודה.
אה, כן, יום הולדת. להתראות נעורים, שלום גיל 25.
בינתיים הגוף שלי נתן לי שקיות הפתעה גדושות באסטרוגן, זהו ההסבר היחיד לכך שבזמן האחרון אני מסתובבת בפארמים כאחוזת אמוק (קרם גוף בריח קוקוס... *עיניים מזוגגות*) ותרה אחר חפצים אדמדמים / ורדרדים וכד'. התחלתי ממש לחבב נרות ריחניים וקניתי שלל תה פסיפלורה ומנגו וגם בטעם 'תפוח בדבש', אפילו אפיתי עוגיות!.
בבקשה אל תגידו לי שהשלב הבא הוא לבכות מצפייה בטלנובלות 
לא יכולתי לעדכן חרף מצב המחשב בבית כאמור, ולא יכולתי לספר לכם כמה שטוב לי, כמה שאני מרגישה חיה, חיה! לאחר שנים רבות עמוסות בהדחקת כל רסיס חיוּת. אני גם רוצה לחיות, לחיות ולחוות מכל הבא ליד (כמעט...) ולא בגלל שהפסקתי לפחד, אני עדיין מפחדת, אבל הפעם מוכנה להעמיד את הפחד במבחן, לבחון עד כמה הרגשות שלי והמציאות עולים בקנה אחד. והם לא, ברוב המקרים.
אני עדיין מרגישה צורך בטיפול, אך הפעם נראה לי שאנסה Sexual healing (אני רק צוחקת, בבקשה אל תמלאו לי את תיבת הדואר בהודעות פרברטיות).
זמני הגיע, אני צריכה להשמיד כל ראיה מפלילה מהמחשב פה ולקפצץ הביתה.
((חיבוקים))
בבלוג זה
בכל הבלוגים
