אפקט הפחד

הגעתי לשבוע הרביעי בספר 'דרך האמן' וכעת עלי להתנזר. לא, לא ממין (אפשר לחשוב איזו חתולת מין  פרועה הייתי לפני כן) אלא מקריאה!.

"אסור לקרוא? שמעת נכון: אסור לקרוא. לרוב האמנים, מלים הן כדורי הרדמה קטנים."

 (דרך האמן - ג'וליה קמרון)

החל ממחר, למשך שבוע שלם אסור לי לקרוא! להתראות ספרים, סי יו לייטר אינטרנט, היו שלום פוסטים *סניפ* smsים, אי-מיילים, איסיקיו והמסנג'ר החביב שלי נכללים גם הם ברשימת המנודים.

אפילו את התגובות לפוסט הזה אוכל לראות רק בשבוע הבא ):

אהההההההה!!!

 Forgive me for I have sinned... מכרתי את נשמתי לבוסים והסכמתי להצעתם ללמוד הנהלת חשבונות. התואר 'מטפלת באומנות' יידבק אל שמי רק בעוד 7-8 שנים, אי לכך ובהתאם לזאת, אם אינני חפצה לשיר "הבה נגילה" באחד משערי דיזנגוף סנטר בתקווה שיזרקו לכובעי המעופש מספר זוזים, עלי להתפשר.

*קנאק* נשמע בצווארי, סובבתי את הראש בפנייה חדה והתחלתי להביט קדימה,

לעבר ההווה, לעבר העתיד. העבר צף על קרחון בים כאילו היה אסקימואי קשיש.

ובמילים ציוריות פחות: נשבר לי הז** מלעשות copy - paste מהעבר להווה.

<קליק על התמונה לצפייה בגודל מלא>