התקופה האחרונה כל כך סוריאליסטית עבורי. הבחורסקי שאני יוצאת איתו *מאוד* מעוניין בי, ידיד שלי התוודה על רצונו להתחממות היחסים בינינו ונוסף לכל, פתאום כל מיני גברברים מתחילים איתי, מחייכים אלי, מאחלים לי בוקר טוב וכיו"ב. אני מופתעת לחלוטין, יש לי סקס אפיל של גרביל, רק אללה-הוא-אכבר יודע מה הם מוצאים בי.
הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא שאולי התחלתי לשדר משהו אחר מאז התשליך האסקימואי שעשיתי, שפינה מקום לדברים טובים וחשובים יותר בחיים שלי.
אני די הולכת להיפרד לשלום מהבחורסקי (תסלחו לי על הכינוי, זה הכי טוב שתאי המוח שלי מסוגלים לפלוט כרגע), הוא שכלתן ורציני מדי, במילים אחרות: הוא מזכיר לי את אבא שלי, במילים אחרות: בעעע!.
לא שאני שונאת את אבא שלי, אבל בתור בן זוג? לא תודה.
כל כך מוזר לי לכתוב פוסט על דייטים ובחורים, חשבתי שחזירים יתחילו להתעופף לפני שאכתוב פוסט על בחורים שחפצים ביקרי (ורק לי זה נראה ממש אירוני שהכל התחיל בדיוק אחרי שכתבתי בפוסט שאין לי זמן לזוגיות מבעבעת?).
ובחזרה לבחורסקי, תקראו לי נזירה (היי, אני באמת כזו, רק בלי המדים הקינקים) אבל הוא רצה להתנשק כבר בדייט השני, ואני? ביימתי פיהוק אימתני (חבל שלא אכלתי לחם עם שום לפני כן) ואמרתי שאני ממש עייפה וכדאי שאקפצץ לי הביתה.
הבנתי כבר שאנחנו ממש לא מתאימים, אבל לא היה לי נעים לסרב לדייט שלישי, אז גייסתי את עזרתו של חרוטון שיתקשר אלי באמצע הדייט והמצאתי בעזרתו תירוץ שצמצם את הזמן עם הבחורסקי משמעותית. למרות זאת, הוא ניסה את מזלו שנית, ובתושייה רבה נחלצתי מניסיונו הנוסף ל- Smooching. בדרך חזרה, בדיוק התנגנו להן המילים של שלמה ארצי "אני בא להציל אותך, אפילו ממך" היה לו מבט מצועף...
לא יודעת אם מיהרתי לחרוץ את דינו או לא... יהיה לי ממש קשה להגיד לו "זה לא אתה, זו אני" ואין לי מושג מה עומד לקרות עם הידיד ועוד יותר אין לי מושג איך להגיב למתחילים למיניהם.
הממ... הזוי, מאוד הזוי.
(Salvador Dali)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
