אפקט הפחד

חברה מהכיתה התקשרה לבשר לי שיש תוצאות למבחן הגדול, אחוזת בהלה התקשרתי לברר וביקשתי שרק יגידו לי אם עברתי או לא, הפקידה בקול מעופש במיוחד: "עברת". מייד פצחתי בריקוד הזוי ותמוה. כעבור כמה ימים הגעתי לכיתה וגיליתי שקיבלתי את הציון הכי גבוה ~הבעת תמיהה פלוס הרמת גבה~ אני לא יכולה אפילו להגיב על זה, יש לי overload של ציניות.

ולעניין הזוי אף יותר, יש בחורה בכיתה (אחת עם ביטחון עצמי שאני יכולה רק לחלום עליו) מתקשרת אליי בערך עשר פעמים ביום לפחות, אפילו ישר למס' של העבודה ולא של הנייד, והיא מדברת ה-מון בצורה כזו שאפילו נזיר בודהיסטי ייקח רגיעון אחרי שיחה איתה. אני מנסה לסנן אותה בעדינות, לא נעים אבל ראבאק כמה אפשר?. לפני שבועיים בערך דיברנו בטלפון (כמה מפתיע) והיא אמרה: "outcast, אני מאוהבת בך" הייתי בטוחה שהיא צוחקת, אבל היא חזרה על העניין ואני כבר מתחילה להרהר, זה סלנג, נכון? היא צוחקת נכון? תגידו לי שהיא צוחקת!.

בשבוע שעבר הייתי במין קאנטרי קלאב שכזה עם אחותי, מייד ובלי שום היסוסים קפצתי לבריכה, אם יש זמן לתהות אם אני סובלת מהפרעת קשב זה היה הזמן, כל כך הרבה גירויים בבת אחת! מציל חתיך, בחורים מסוקסים וגונחים (!), קשישות שצריך להיזהר מהן (כן, כן, להיזהר מהן, נראה לי שהן ניקו את משקפי הצלילה שלהן אי שם בגיל 9 והן נתקלות בכל מה שעובר בדרכן מאז, או שזו דרך מתוחכמת במיוחד להתחכך עם הבחורים המסוקסים, הממ...) וכמובן סידור מדי פעם של בגד הים כדי לדאוג שכל הסחורה בפנים.

אחרי השחייה פרצתי בצעקות "I'm blind! i'm blind!" לאחר שבמלתחות ראיתי הרבה יותר מדי איברי מין נקביים בגילאים שונים ובתספורות שונות.

לאחר מכן התפננתי בכיסא נוח כלשהו ולפתע היא הגיחה, בחורה שופעת ו- 85.9% עירומה, פרסה לה מגבת על הדשא, שכבה להנאתה והוציאה שמן כלשהו ובלי להרהר הסתכלה עלי (אישה! יש עשרות גברים סביבך!) ושאלה אם איכפת לי למרוח לה.

גם במקרה הזה יש לי הצפת ציניות, פשוט לא מבינה מה קורה כאן...

אני שונאת את זה שהדימוי העצמי שלי דפוק לחלוטין, אני שונאת להתלונן על זה, אבל אם מישהו מתחיל איתי, תמיד עולה השאלה: אוקיי, מה דפוק אצלו? מה דפוק אצלו שמכל האנשים בעולם הוא מוצא אותי אטרקטיבית?. כשאני כותבת את זה שחור על גבי לבן זה נראה לי מוזר. יש מצב שזה סתם תירוץ ו"נוח" לי ככה, בלי זוגיות. אני לא יודעת איך המילה זוגיות מתקודדת במוח שלי, אין לדעת כמה פחדים ומתחים היא מעלה אצלי.

הקטע הוא שכואב לי שאין לי זוגיות דווקא כשאני רואה ילדים קטנים... הלב שלי מתכווץ ומתקפל לברבור מאוריגאמי ואני חושבת כמה הייתי שמחה לגדל איזה זאטוט.

מה שמזכיר לי שהשבוע אני הולכת לבדוק מקום התנדבות עם זאטוטים, מעניין איך תהיה ההשפעה, אם זה ימלא את החסך או שזה יגרום לי לרוץ החוצה ולהציע הצעות פרוורטיות לכל עובר ושב.

שבוע נפלא שיהיה לכם (:

לא תכננתי שהפוסט ייסתיים בנימה כזו והתכוונתי לסיים בשיר המשעשע הזה לסיום

היום אני לבדי במשרד (הבוסים והעובד *המצטיין* יחזרו בעוד שעה+), האוזניים שלי מצלצלות מרוב טלפונים וצלצולי פעמון דלת  

קפצתי לעדכן, באמת שמתי לב שלא עשיתי את זה כבר זמן מה...

סתם ככה בשביל לבדוק, שאלתי את עצמי בזמן האחרון בכל מיני סיטואציות שונות "מה רמת החרדה שלך?" ולהלן הממצאים: במשרד - אפס, בדואר עם טריליוני תשלומי מע"מ וכו' בעוד שורת אנשים זועמת מאחוריי - אפס, בכיתה - אפס, בשופינג - אפס, בזלילת אוכל בפומבי - אפס.

אני כבר לא חרֵדה חברתית, יאהו!. אני בעיקר נבוכה, כל כך נבוכה שזה כבר מביך.

הרבה אנשים החמיאו לי על כמה שרזיתי ואני בכלל לא שמתי לב לשינוי משמעותי. נהדר, אנשים אחרים שמו לב שהתחת שלי הצטמק לפני שאני שמתי לב לכך. המודעות הגופנית שלי בטח מעשנת ג'וינט ומאזינה למוזיקת דולפינים.

לפני תזוזה אשאיר אתכם עם השירים של אוקראינה ושל רומניה מהאירוויזיון, שניהם קורעים ושניהם עושים חשק ללמוד שפות. תיהנו (:

השיר של אוקראינה:

השיר של רומניה (בשש שפות):

ולמי שמתעניין: המילים של השיר והתרגום באנגלית

המשך שבוע מקסים וחג שמייח לכולם (: