אפקט הפחד

קודם כל, תודה לכל מי שדאג והתעניין וסליחה שנעלמתי מרחבי הבלוגייה.

הייתי השבוע אצל רופא פנימי מייעץ, לאיזו שעה וחצי (!) הוא אחד האנשים המקסימים והנחמדים שיצא לי להיתקל בהם, והוא כל כך חתיייייייייייך! ~נשנקת~ בבדיקה הגופנית הוא אמר לי להרים את החולצה, עשיתי את זה בכזו מהירות שהוא בטח רשם בתיק האישי "מתמסרת בקלות". שיערות האף שלו היו נושרות אם הוא היה יודע אילו מחשבות זימה עברו לי בראש בזמן שהוא בחן את הבדיקות שלי.

הוא חושד בכמה דברים, אבל רק *עוד* בדיקות יכולות לאושש. נהדר!.

קצת עצוב לי. כי לא בא לי לעשות עוד מלא בדיקות ולהיפגש עם עוד רופאים, בא לי לעשות כל כך הרבה דברים אחרים שקצת נמנעים ממני עקב המצב הגופני המזהיר שלי.

אני מהרהרת אם המצב שלי נובע ממיחושים רגשיים, אבל לדעת הדiק המתiק יש יותר מדי נורות אדומות (גופניות). שוין, רק שיגידו לי כבר מה זה שאוכל לקבל טיפול ולהמשיך בחיי.