מחפשת ת'עולם האבוד

אל תדברו איתי, אל תזכירו לי, אל תברכו אותי !

כה, כה עוד שנה עברה..

תמיד חיכיתי לגיל הזה - 14- ואל תשאלו אותי למה, עכשיו אני מחכה ל - 20...

פתאום מתחילים לחשוב שזהו, עוד מעט החיים מתחילים, זה מפחיד, מוזר...

עוד שנתיים אני עושה ניתוח, עוד 3 מתחילה עם הרישיון והטסטים ועוד 4 שנים - צבא.. זהו עוד מעט יוצאים לעולם. לא רוצה לחשוב על זה, גם לא רוצה להינות ביומולדת. ז"א לא כמו בשנים קודמות- לצאת עם חברות, מסיבות, הפתעות, באלגנים, לא יודעת למה, פשוט לא בא לי !  אכפת לכם?!

אני נוסעת לחוות הסוסים ביום השני הבא, בעיקר בשביל שאני לא איהיה בבית, אז כל מי שרוצה להגיד מזל טוב שידחה את זה ליום אחר. לא בא לי לחגוג. מכירים את זה לא?!

השנה הכל כל כך השתנה כל החגים, כל החגיגות, הכל השתנה..

בקיצר, אל תזכרו ת'יומולדת, למרות שמשומה אני דואגת להזכיר לכם אותו לאורך כל הפוסט...

ת'חוות סוסים הזאת אני מכירה כל כך הרבה זמן, מנהלת החווה מכירה מאז שהייתי גרגיר קטן בבטן של אמא... אני אוהבת אותה, את החברה ואת החווה, אז זה יהיה המקום הכי נפלא לבלות בו את היום הזה...

אז בואו כולנו לזכור שלא זוכרים, לא ת'יום הזה, לא השנה.

בלי בלונים, בלי מתנות, בלי באלגנים ובלי ביגדיל.

בתודה מראש

אני

נ.ב

זה הפוסט ה-11 שלי !! ווהווו !!