טוב,נדמה לי שהגיע הזמן באמת שאני אצא מהחור שנעלמתי אליו ואגיח קצת אל אוויר העולם,אבל רק קצת.
היום בבוקר כל מה שחשבתי עליו היה -"סעמק למה אני מאבד דיסקית ביום של מסדר" וישר אחרי זה נכנסתי חזיתית בעץ.לא ציפיתי בכלל שאני אשנה את עולמי ואפתח את הבלוג מחדש.אין לי אפילו מושג למה אני פותח אותו אבל יש בי משהו בקיבה שכבר לא יכול לסבול את השתיקה יותר.
באותו הרגע שהחלטתי לפתוח את הבלוג מחדש הלכתי להום סנטר.קניתי כמה טושים ופנדה,כמה טפטים חדשים וערכת כלי עבודה של בוב הבנאי כזה[נו זה הכל היה במחלקת הילדים של הום סנטר] והתחלתי לשפץ את כל מה שקורה בבלוג שלי-צבעתי את הקירות,שטפתי את הריצפה והחלפתי את השתי חבר'ה הקשוחים בתמונה למעלה עם בחור קשוח במיוחד בשם לאון שהוא מגניב כמו אנלאדע מה ותראו איזה פלא הבלוג נראה אחרת לגמרי.
שינוי קטן אבל מאוד משמעותי שעשיתי הוא להעיף את כל פוסטי העבר ולהתחיל מחדש טרי טרי כמו ירבוע בריא שזה בא בעקבות הגישה החדשה שאני בא איתה שהיא לחשוף כמה שפחות-לכתוב כמה שיותר.זה יהיה לי מוזר,אפילו קצת קשה גם לי וגם לכם אבל אנחנו נסתדר-זה רק יעלה לי את רמת הכתיבה אני מאמין וזה מצויין.
נדמה לי שאני אלך עכשיו ואשאיר אתכם לחקור קצת הבלוג החדש ובפעם הבאה אני אספר ממש בקטנה מה אני עושה בצבא ומה קורה איתי בכללי אחרי כל תקופת ההתבודדות הזאת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אולי זה יוני..