טור בלאישה גרם לי לחשוב שוב, כל כך אהבתי לכתוב פעם. אולי כדאי לנסות, למרות כל השנים, למרות חוסר הרצינות והזמן, למרות כל ה-אם זה לא אמיתי, מה באמת שווים מכתבים למגירה?

אז אולי הם לא יהיו למגירה,

אני אנסה לעשות פה משהו, אני מקווה שאני אצליח לדוג מישהו בדרך.

כל פוסט ירכיב בין 400 ל500 מילים, (פלוס מינוס, לא נראה לי שיתחשק לי לספור) וינסה לשמור על מוטיב. קשה לי לא לכתוב בפזרנות, אז זה יהיה אתגר, ואולי יצא מזה משהו נחמד, מי יודע.

אז זו אמורה להיות התחלה חדשה.

הייתי פותחת בלוג חדש, אבל, בכנות, זה הרבה מעבר לכוחות שיש לי כרגע. ננסה לחיות עם הישן ונראה לאן נתגלגל.

קצת על עצמי, בת 23, מתחילה ללמוד עוד חודש, עוברת דירה, ובכללי חייה אותם חיים שכולנו חיים. רק אולי יותר מלודרמטית מרוב האנשים, אבל סביר להניח שזה מה שמוסיף לי קצת צבע.

אז,

נראה איך זה עובד.

אחת לשבוע. אני מקווה.

לילה טוב.