זה מתחיל מפחד...

הידיעה שכל פעם משהו אחר קורה...

זה מפחיד כבר...

כאילו משהו לא בסדר...

שלא אומרים לי או משהו...

התחושה של משהו לא טוב..

זה ממשיך בחרטה...

על כל מיני דברים...

שאמרתי, שהתנהגתי, שעשיתי...

על זה שאני קרציה אולי לפעמים...

ועל זה שאולי אני אומרת דברים שעל הלב שלי שלפעמים מעצבנים את כולם ואפילו יכולים לשגע פילים..

אני מודעת לזה..

אבל,

אני לא רוצה להיות כזאת...אבל אי אפשר לשנות את זה

אני כזאת, 

רעות...הנערה שחשוב לה...

מחברים, ממשפחה

שידעו שאפשר לסמוך עלי...

שאני כאן ושאני לא הולכת לשום מקום

כי זה מה שבאמת חשוב לי...

ואולי זה נשמע קצת אבסורדי...אבל זאת אני

ואני יודעת מתי אני כזאת-הבלתי נסבלת...

וסליחה על זה

אבל יש דברים שאי אפשר לשנות...

אולי רק לנסות-ולנסות זה טוב

אבל לא בהכרח מצליח..

מכאן אחרי התפרקות טובה-שעשתה לי טוב

לכל קוראי החביבים

שמקווה שהבינו את הפינוח הדבר שנקרא רעות

בחיבוק ענקי ואוהב

וסליחה ענקית על זיון השכל (:

רעות