Instincts are misleading

תקווה.

יש לי ידיד שאני מכירה כבר כמה שנים. אנחנו לא גרים באותה עיר, אז אנחנו לא מתראים על בסיס קבוע, וכשאנחנו כן זה לרוב עם עוד מישהו או יותר. בכל אופן, הוא בנאדם מתוק ונחמד, אבל לא מרבה לדבר. כששואלים אותו שאלה הוא עונה חצאי תשובות כאלה, ומפציר בך לדבר ומקשיב בצורה אבסולוטית. אנשים כאלה תמיד מסקרנים אותי, מסתוריים בעיניי. ביום שישי יצאתי איתו ועם הידיד הכי טוב שלי לפאב. חתכנו מאוד מהר, אבל כשהידיד הקפיץ אותי הביתה התחלנו לדבר יותר לעומק.בסוף הוא החנה את האוטו ליד הבניין שלי ודיברנו כמה שעות טובות, וגיליתי איזה אופי חזק מסתתר מתחת לכל השקט שהוא מקרין. הוא חכם ודעתן, עם לב רחב. הוא מתנסח יפה והביטחון עצמי שלו דווקא גבוה. יום אחרי זה נפגשנו ושוב המשכנו לדבר על כל נושא שבעולם, והיה מעניין וכיף ולא הייתי צריכה לשאול אותו שאלות כדי שישתף אותי במחשבותיו. הוא גם גרם לי להיפתח אליו בצורה שאני לא כל כך רגילה, דיברתי על מה שקורה בבית ועלו לי דמעות בעיניים (לרוב, כשאני משתפת חברות או אפילו את הפסיכולוגית, אני מדברת כמו רובוטית בצורה שאדיש לגמרי למצב, בלי טיפת רגש, שומרת על קור רוח ואינפורמטיביות). גם בבית שלו יש סיפור דומה. בכל אופן, הגילוי הזה עשה אותי קצת שמחה.

ייאוש.

לפני כמה ימים בחור התחיל איתי במכון כושר. לא הבנתי למה הוא עומד לידי ומחכה, בעודי עושה פרצופים של מאמץ וסבל על חבלי הTRX השטניים. ברגע שהוא התחיל לשאול אותי שאלות חסרות פואנטה על התרגיל שאני עושה, הבנתי שהוא מתעניין בי. גיליתי שהוא בן 31, עובד כעורך דין ופנאט של כושר. שוב, פער גילאים משמעותי (לכיוון הלא נכון! חח). הבאתי לו את המספר טלפון ובסופשבוע התכתבנו קצת. היום נפגשנו, וזה פשוט היה דייט נוראי. הוא קנה לי קפה ובמשך שתיית המשקה דיברנו על טכנולוגיה, תוך שהוא דופק מונולוגים ארוכים כאלה והבעות פנים שמזכירים את ג'וני בראבו. בשנייה שסיימנו לשתות הוא שאל אותי אם בא לי לעוף מפה, אז אמרתי יאללה. נכנסנו לאוטו שלו, ושוב התחלנו לדבר. תוך כדי השיחה שאלתי לאן ניסע. הוא ענה שהוא חשב שאפשר לשבת כאן קצת, באוטו. "למה יצאנו מהבית קפה כדי לשבת באוטו?" שאלתי. הוא ניסה לקחת לי היד וקירב אותו אליו בצורה לא ברורה כזאת, אז התקשיתי כי זה לא היה מתאים מבחינתי. "טוב בסדר, ניסע" הוא אמר, ופשוט הסיע אותי לתחנת האוטובוס! הייתי בשוק, הבנאדם ויתר עלי כי לא זרמתי איתו אחרי 20 דקות של דייט! מילא הוא היה ילד, אבל הוא אמור להיות בנאדם רציני! לפני שיצאתי מהאוטו פשוט אמרתי לו "טוב, אני מבינה שאנחנו לא נדבר אחרי זה." "את רוצה לדבר עכשיו?" הוא שאל, לא מבין את כוונתי. "לא, התכוונתי בהמשך. הבנתי שאתה לא בקטע." "לא זה לא זה, את פשוט לא קלילה.. אולי כי את בריטית או משהו." ועם זאת הודיתי לו על הקפה ויצאתי מהאוטו, מצוברחת שאני מבזבזת זמן על טיפוסים מוזרים. בקיצור, פסק זמן על דייטים, היכרויות, כל הטמטום הזה. הפעם אני לא "זן", כמו אז, דווקא מרשה לעצמי לשכב כמה שבא לי עם מי שבא לי. אבל אני עכשיו, מרגע זה, פשוט מחפשת קצת כיף ולא יותר מזה, כי אף אחד לא באמת יכול לתת לי יותר מזה.