My blog

האמת שקצת כואב לי בבטן. שורף כזה. כאילו משהו מכרסם אותי מבפנים.

אתמול היה לי יום רע. הרגשתי פשוט בדיכאון . כאילו אני מאבדת את עצמי.מתרכזת בדברים המיותרים ושוקעת לזה. 

אז עכשיו מה שהולך להיות פה זה סוג של שכנוע עצמי , ככל הנראה.

היא נפרדה ממני. זה נגמר. זה סופי. אין פה איזה פתח של תקווה. לא קיים. לא רוצה שיהיה תקווה.

ברור שאני רוצה שהיא תחזור אלי.. אבל מצד שני...בואו נהיה ריאליים. זה לא יכול לקרות. היא נפרדה. פרידה לשם פרידה. 

היא עשתה טעות והיא ויתרה עלי. היא אמרה שהיא רוצה שקט וטוב לה לבד. סבבה. אז בחרת לוותר עלי. שקט ולבד זה משהו שתמיד קיים. כך שכנראה זה יושב על משהו אחר. היא בחרה לוותר עלי. היא זו שעשתה את הטעות. לא אני.

וגם אם נחזור, מה זה יתן לי? הרי הרצון הזה לשקט כל הזמן יבער בה. אני לא רוצה מישהי שלא תהיה איתי במאה אחוז. עד כמה שאהבתי אותה. הרצון הזה לשקט יבער בה...וזה יגביר את החששות שלי ויגרום לי להרגיש לא בטוחה במקום שלי..מה שייצר לחצ.. מה שידחוף אותה שום פעם ללבד.

אז למה שנרצה להיות במקום שעושה לנו כלכך רע?

בגלל שאנחנו זוכרים רק את הטוב? אבל העולם דינמי. הוא משתנה. ואנחנו צריכים להשתנות איתו.

שלא תבינו לא נכון..... כואב לי בלעדייה. אני מתגעגעת אליה עד כדי כך שזה שורף לי. באמת . אבל אני צריכה להבין שלהתעסק בזה לא עושה לי טוב. אני צריכה להקיף את עצמי בדברים שעושים לי טוב. והיא כרגע לא עושה לי טוב.

היא עשתה לי פעם. זה נכון. אבל היא לא רואה את זה. היא בוחרת להתרכז ברע. אני מפסיקה להאשים רק את עצמי. המון נופל גם עליה. והיא זו שעשתה את הבחירה שלה. אני ניסיתי להשפיע על ההחלטה הזו..ללא הצלחה. אז מה? אני אלכה את עצמי עד סוף חיי? אני אתן לעצמי לשקוע?

לא. אני כבר בת 23 עוד רגע ואין לי כלום בחיים. כי אני תמיד נופלת לדיכאון אחרי המערכות יחסים האלה כאילו כלום. כאילו הכל יהיה בסדר ואין לי כלום בחיים. נמאס לי מזה כבר.

בחורה לא מעריכה את מה שיש לה בין הידיים. ואם היא תחזור להיא? שתחזור. היא לא אני. היא לא יכולה לתת לה את מה שאני נתתי לה. את מה שהיה לי עוד לתת . אף אחת היא לא אני. וחבל שהיא לא מבינה את זה.

היא עושה פה טעות שהיא נותנת לי ללכת. ואני אומרת את זה לאו דווקא ממקום גבוה. אלא כי אצלי ככל שהזמן עובר גם המשיכה נעלמת. ולא חוזרת. אז יש פה חלון הזדמנויות מאוד קטן. להספיק. להבין.

אבל היא לא תבין. ואני לא מחכה יותר שהיא תבין. כמו שאני למדתי בדרך הקשה..כנראה שכך גם היא. היא תמשיך הלאה. היא תהיה עם אחרות. או שאפילו היא תחזור לקודמת. אלי היא לא תחזור. יש לה דעה שלילית עלי של כובד. אבל זו אני!

אני רציתי לתקן את הטעות שלי..כי כולנו עושים טעויות...והיא בחרה שלא. כנראה שזו הטעות שלה. לתת לזה ללכת. למרות שזה היה משהו טוב. היא החליטה החלטה פזיזה ואני לא ממשיכה לחכות לה . אני משחררת אותה. אני נותנת לה ללכת..לעשות מה שרק תרצה. ואני לא אחכה פה עד שהיא תבין. אני ממשיכה את החיים שלי. היא את הטעות שלה עשתה בכך שהיא נתנה לי ללכת. ולא להבין מה הבעיה.

אני באמת מאחלת לה את כל הטוב שבעולם. טוב. אולי לא את כלללל הטוב שבעולם..לא כרגע לפחות.

הלואי ודברים היו יכולים ללכת אחרת. והיינו חושבות אותו הדבר. כדי שלא אגיע לכדי לכתוב את הפוסט הזה בכלל.... אבל זה המצב. אני לא מתעסקת יותר בעבר..אני מסתכלת לעתיד. ובעתיד...רק דבר אחד בטוח. אני אהיה שם. מי שרוצה להיות לידי מוזמן. אבל אני לא מחזיקה פה בכוח אף אחד.

וכנראה שזה מה שעשיתי איתה....אז לא עוד.

שבת שלום לכולם.

נזכרתי למה אני משאירה את הבלוג הזה.

כל פעם של שיברון לב..אני חושבת שזה סוף העולם. שזו שהיתה לי בין הידיים היתה הדבר הטוב ביותר שיכולתי להשיג.

ואני שומרת את הבלוג הזה כי גם עכשיו- כמו תמיד..נשבר לי הלב.

היינו יחד חודשיים. ניסינו להאבק בזה ולא להכנס לזה בכלל אבל נכנסנו. ונשאבנו. היינו יחד חודשיים מאוד אינטנסיביים. הרגשתי איתה שזה באמת יכול להיות זה.... מדהימה בכל רמ"ח איבריה. היה לי טוב איתה היה לי כיף איתה.

היינו רבות..מתווכחות. יחסית הרבה..אבל נראה לי שזה דיי לגיטימי..חודשיים שאנחנו 6 ימים בשבוע יחד. ישנות יחד.. עושות הכל יחד. אני יודעת שזה לא בריא..אבל הרגשנו שזה כלכך כיף.

הרגשתי שהיא באמת שם. למרות שהיא בדיוק יצאה ממערכת יחסים של 3 שנים.

אני לא אלאה אתכם בפרטים. היינו יחד והיה כיף. עד שהיה לנו איזה ויכוח יחסית גדול..שבסופו היא ביקשה כמה ימים של שקט. בסופ"ש שהיא היתה לבד היא הרגישה שכיף לה לבד. שהיא לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד.. וטוב לה. היא מקבלת שקט שהיא לא קיבלה תקופה מאוד ארוכה. היא מחזירה לעצמה את עצמה.

היה לי מאוד כואב לשמוע את זה.. ביקשתי ממנה שתחשוב. בערב נפגשנו בשביל מסקנות. אני הבנתי שהייתי לא בסדר בכלכך הרבה בחינות.

הייתי כלכך לחוצה על המקום שלי. הרגשתי כאילו כל רגע היא תקום ותלך...שגרמתי לזה לקרות.

מחשבה בוראת מציאות- לא?

אז כן. הייתי כלכך עסוקה בזה... ברגע שהיא תקום ותלך..שהרגע הזה הגיע.

נפרדנו. נשברתי. שוב.

יום למחרת דיברנו שוב פעם והיא החליטה סופית שהיא רוצה לבד..הבנתי שאני טוחנת מים... היה לי קשה לקבל את זה כי הרגשתי שכן יש פה משהו. משיכה.. רגש.. רצון להיות יחד.. אבל הרצון להיות לבד ולהרגיש שהיא מחזירה לעצמה את עצמה מתגבר על כל דבר אחר.

אז קיבלתי את זה.. והתחלתי לשחרר אותה בראש שלי, בלב שלי.

ביקשתי ממנה שתיקח לעצמה את השקט הזה. אני אתן לה אותו . אבל אם משהו ישתנה... ואם היא תתגעגע..ותבין שאני חסרה לה.. שתחזור אלי. שתתקשר. שתכנס לאוטו ותבוא.

יום למחרת היא כבר התקשרה. זה תפס אותי בהפתעה..דיברנו בקלילות. הרי מה שהציק לה במהלך הקשר הזה היה הכבדות שלי. שאני עושה הכל כבד. שהקשר הזה במקום להיות כיפי בתהחלה שלו..נהיה כבד. הרגשנו שאנחנו שנה יחד.

בערב היא כבר שלחה לי הודעה שהיא היתה מאוד קרובה לעלות על הכביש שמוביל אלי הביתה.

אמרתי לה שאני אשמח. הכל עם סמיילים וקליל וכיפי.

יום למחרת היא התקשרה שוב. עד שכבר לא יכלתי יותר אז דיברתי איתה . שאלתי אותה מה זה אומר. זה נהיה כבד מדי. דיברנו עוד טיפה..וזהו.

אתמול דיברנו שוב. היא התפוצצה. היא אמרה שהיא לא רוצה שאני אחכה לה יותר . היא לא רוצה להרגיש שהיא מחכה שמשהו ישתנה. שהזמן שלה לבד קצוב בזמן.

טוב לה לבד כיף לה שהיא עושה מה שהיא רוצה בלי לתכנן שום דבר מראש.. והיא לא רואה את המצב משתנה כרגע. במילים אחרות- אל תחכי לי. זה נגמר.

שאלתי אותה אם זו פרידה לשם פרידה. או פרידה לשם חזרה. היא אמרה פרידה לשם פרידה...היה לה קשה להגיד את המילים האלה. אני לא חושבת שהיא באמת מתכוונת לזה. אבל אסור לי להמשיך להתעסק בזה. אסור לי.

אני כלכך מתעסקת במה היא חושבת ומה היא רוצה. האם היא בכלל היתה שלי מתלכתחילה?

אני חושבת שכן. היא היתה איתי והיה לי כלכך טוב איתה. היא גרמה לי להרגיש כלכך טוב שלא זכרתי שאפשר.

אבל בסופו של דבר, אני לא חושבת שהיא אי פעם היתה שלי. היתה איתי במאת האחוזים.

קשה לי לשחרר. קשה לי לשחרר כי אני מרגישה שזה באמת היה זה. קשה לי לשחרר כי אני מרגישה שהיא באמת רוצה אותי. אבל מצד שני- עצם זה שהיא בחרה לוותר עלי ולהיות לבד.. אומר הכל לא?

גם אם זה אומר לשים אותי בצד. אולי מתישהו היא תקווה שאני אהיה פה. שימאס לה. שהיא תבין שאותי היא רוצה.

מצד שני.. אני אף פעם לא הבחורה הזו שחוזרים אליה בסוף. 

היא לא חוותה דבר כזה. כל הקשרים שלה היו ארוכים. אם משהו נגמר הוא תמיד חזר. אולי גם זה יחזור. אבל אני חושבת שזה דווקא ידחוף אותה יותר לזרועות האקסית שלה.

אצלי אין דבר כזה להעביר משהו ליד. אין דבר כזה לקחת בקלילות. לצערי.. אולי אם הייתי לוקחת בקלילות..והיינו בקשר קליל כזה..הייתי נשארת בתודעה שלה. ואז היא היתה חוזרת אלי. כי היא היתה רואה שהכל קליל. כמו שהיא רגילה.

הרי היא והאקסית שלה נפרדנו למשך חצי שנה. ואז חזרו. הן נשארו בקשר אז.

אבל אני משדרת משהו לחוצ. אני משדרת משהו כואב. משהו שעושה רע. שאני לא מסוגלת להישאר איתה בקשר כל עוד היא לא שלי. במקום לתת לדברים לקרות בעצמם...אני מנסה לזרז את זה. ואז אני הורסת את זה.

אני רוצה לתת לה זמן. אני רוצה לתת לה שקט. אבל אני כלכך מחכה שהיא תחזור. אני כלכך רוצה שהיא תהיה שוב שלי. אני לא יודעת מה לעשות.

אני מחפשת תשובות.

אני רוצה לדעת מה היא חושבת. אבל גם היא לא יודעת מה היא חושבת. יש לה בלאגן בראש. לדעתי מצד אחד היא כלכך רוצה את השקט והלבד ולעשות מה שהיא רוצה..חברות עניינים וזה.. מצד שני היא רוצה אותי. לא רוצה לאבד אותי.

אז היא סגרה את הבאסטה ממקום של..היא לא רוצה להשאיר אותי על אש קטנה. אבל היא לא עושה את זה בלב שלם.

אז שוב פעם אני עושה את זה כבד. שוב פעם אני עושה פיל מעכבר. במקום לתת לדברים לקרות בקצב שלהם. במקום לתת לה לחזור אלי. לתת לזמן לעשות את שלו.

אני לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה להכנס לנעליים של האקסית שלה..אבל אני לא מוכנה לוותר עליה. אבל אני לא יודעת איך. אני רוצה לראות אותה. אני רוצה להיות איתה. אני רוצה שהיא תרגיש אותו הדבר. מה עושים?

נותנים לזמן לעשות את שלו? ואז מה? אם היא תשכח ממני? אם אני לא הייתי כזו חשובה? אם הייתי רק ריבאונד?

כל המשברים מגיעים אחרי קצת זמן. שלנו הגיע אחרי חודשיים. זו לא סיבה לוותר. והאם היא ויתרה לחלוטין?

הייתי רוצה שיהיו לי כוחות על... רק ליום אחד.... לדעת לסדר לעצמי את החיים..כי אני בבלאגן נוראי...

קצת נחמה.

שלכם, סופר גיל, רק ליום אחד..