שוב מגיע היום הזה ... כמו כל שנה...
רק שהפעם ממש אין לי כוח אליו, אין לי כוח לצאת...
מאז שאני בצבא אני רק מחפש להתבודד כל הזמן בסופ"שים בבית, זה כ"כ חסר לי - השקט הזה, רק אני עם המחשבות שלי, מול המחשב, מתעסק בדברים שלי - אין הפרעות, אין רעשים, אין אנשים.
מי היה מאמין שאני אהיה מפקד בצה"ל ? אם הייתם אומרים לי את זה לפני שנה ביום הולדת 18 הייתי צוחק לכם בפנים.
אני זה הזה ששומר על הדיסטנס עם אנשים באותו גיל שלי... אבל זה נראה ככה רק מבחוץ, התפקיד הזה כ"כ מספק.
עד כמה שנראה לכם שהמפקדים הם עם רע הם כ"כ דואגים לחיילים... בלעדיהם לא ידאגו לזכויות של החיילים, בלעדיהם החיילים לא יצליחו להסתגל למערכת, חבל שהחיילים לא יכולים לראות את זה, אבל אין לי שום דבר להתלונן עליו - הם סה"כ עוברים טירונות של 3 שבועות, כשאני עברתי קורס וטירונות עם אותם מפקדים במשך 5 חודשים, למדתי להתאהב במפקדים שלי, לנשום איתם, לחיות איתם, לצחוק איתם, לבכות איתם, לסבול את כל המרות שלהם או את כל רגעי האושר שלהם, למדתי להכיר אותם, והכל בגלל שכולנו מיועדים לאותו תפקיד, מה כבר אפשר להבין על מפקד ב3 שבועות ? זה פשוט לא מספק.
אני באמת מעריך את כל המאמץ של האנשים פה לנסות ולעשות משהו ליום הולדת אבל זה פשוט לא חסר לי, העייפות הורגת אותי... מבאס שאני ככה, אבל כל השבוע האחרון רק התעסקתי בלהכין דברים לחיילים, נתתי את כולי, אפילו שבסוף ירקו לי לפרצוף.
מבחוץ
אתם שוב מסתכלים
ושוב אומרים
כמה החיים שלו יפים
איך הם מוצלחים
תמיד מוקף באנשים
תמיד בהמולה
אבל ברדת החשיכה
יוצאת האמת לאמיתה
מבחוץ הכל נראה שונה
מבחוץ דבר לא משתנה
מבחוץ אנל'א מוצא כיוון
מבחוץ הכל כ"כ ברור
הכל הוא מציג בשלמות
שום דבר בלי פגם
הוא כל כך איתן
מושלם עד הפרט הקטן
אתם לא באמת רואים
איך חיים בשניה נהרסים
את השיחות והבכי
את הסבל שיש לי
מבחוץ הכל נראה שונה
מבחוץ דבר לא משתנה
מבחוץ אנל'א מוצא כיוון
מבחוץ הכל כ"כ ברור
דבר לא מושלם
גם אם את חושבים
מבחוץ זה לא
כמו מבפנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mr. Confessions