דווקא לא היה חורף השבת, אבל אני התאוותי לסוף שבוע חורפי - ישנים הרבה ומבשלים הרבה. לכן, לא נתתי לשמש בחוץ להפריע לי, הסתובבתי יומיים עם פיג'מה, בישלתי וניקיתי. איזה כיף.
טוב, זה מה שתיכננתי. בפועל, כל החמים וכל החמות, כל הסבים וכל הסבתות, התאחדו כולם לחרב לי את חדוות החורפיות ולא יכלו לי.
בשישי הוזמנו לאכול אצל אמא של אלי ובשבת ההורים שלי התעקשו לבקר ולהזמין אותנו למסעדה.
אז מה.
מה, רק בגלל שלא צריך לבשל כי ממילא לא נאכל בבית, רק בגלל זה לא נבשל? מה פתאום.
לקחתי אליה רצועות דג (אמא של אלי) וטיגנתי אותם אצלה, על אפה ועל חמתה. כך עשינו פיש עם אורז לבן במקום צ'יפס. יונתן הטביע הכל בקטצ'ופ ורקד משמחה.
וגם בשבת לא יכלתי לנוח כמו שצריך, .היה לי גרון הודו אימתני במקרר, שהמתין לשנות את יעודו למרק - שאני אתן לו לחכות? חס וחלילה. הרתחתי אותו וכיפיתי וזרקתי לו לחברה: סלרי ובצל, שום, גזר ובטטה (כן, אני מגוונת) - יצא אלוהי. מרק זהוב ששלוליות שומן שקפקפות צפות מעליו. והוא כולו אומר בריאות.
וגם פלפלים מושלמים מילאתי. סיר ענק, מלא בפלפלים מכל הצבעים: אדום, כתום וצהוב. כל אחד מהם, מלא וגדוש בתערובת אורז לבן, מנוקד בחום של בשר וירוק של שמיר. הכל שוחה ברוטב אדום ונפלא.
הסיר התבשל בנחת אבל ההורים שלי הגיעו וחטפו אותנו בכח לאיזו מסעדת דגים שאין מה להמליץ עליה.
חפרתי שעה בתוככי סרטנים והתגעגעתי לפלפלים בבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
