באת, קראת, הגב/י!

עד כדי כך בעד, שאין שום סעיף (וקראתי את כל אלו שהתפרסמו בעיתונות) שלא הסכמתי איתו. שאם הייתי בעצמי צריכה לכתוב אותו, סביר להניח שלא הייתי מוצאת סעיף להוסיף. גם לא להשמיט.

זו בדיוק התוכנית, שאם תמולא במלואה, תוכל להפוך את מערכת החינוך למקום הגיוני ומתאים לאלף הנוכחי (אלפיון קלנדרי לא פיננסי).

בינינו, הלוגיסטיקה הנוכחית של מערכת החינוך, נקבעה במאה הקודמת, לפי הרגלים ושיטות של המאה שלפניה - זו של תחילת המהפכה התעשיתית. אני לא רואה שום סיבה, לא להנחיל את כל השיפורים בסביבות העבודה, שחלו על כל תחומי התעשיה (החומר והידע) גם על תעשית החינוך.

ילדי נשארים בבית הספר עד השעה 16:30. אני משלמת הון קטן עבור הזכות. הם עומדים בכך בגבורה ולא מרגישים פחת בית. בזמן הזה הם משחקים, אוכלים ארוחת צהריים חמה, יושבים עם מדריכים מצויינים שעושים אתם שיעורי בית ואפילו הולכים לחוגים. אבל למה שרק לבעלי אמצעים תהיה שמורה הזכות הזו?

למה שכלל העובדים יבחנו על סמך כישוריהם ובמשרד החינוך עובד יהיה רשום בטאבו עד יום צאתו לפנסיה ובלבד שקיבל קביעות? אני לא מוכנה שמורות שחוקות, עייפות, רעות, ילמדו את ילדי. ומהשקפה סוציאליסטית, אני לא מוכנה שמורים כאלה ילמדו גם את ילדי השכנה שלי שאולי במקרה החודש, אין לה כסף לשלוח את הילד לבית ספר פרטי.

כאזרחית, אני סומכת על פונקציות ממשלתיות, שידעו לבחור את עובדיהם כברור המוץ מן התבן. אני סומכת על צה"ל, שמפקדיו יבחרו על סמך סטנדרטים נוקשים, כי עבודה נוקשה, מיוחדת וסיזיפית הם עושים. עבודה מלאה אחריות לאומית.

המורות בבית הספר נופלות מהם רק בשכר. גם עבודת המורה, היא עבודה בעלת אחריות לאומית. זו עבודה סיזיפית ושוחקת וכמו שקראנו לא מזמן, גם עבודה תחת לחץ ואיום חיים (אני מתייחסת למורה שהורעלה באשדוד)

אני מבינה אמהות שמעדיפות, כדרך חיים להתמסר לבית ולחכות לילדים ב- 13:00 עם ארוחה חמה. אמפטית אפילו. אבל בעולם של היום, אחוז האמהות שמוכנות לחיות כך, הולך ופוחת, לעומת זאת, גדל והולך אחוז האמהות שיוצאות לעבוד ונאבקות קשות על מציאת סידורים שונים ומשונים לילדים.

לא רוצה למצוא סידור לילדים. רוצה שמדינה תבוא לקראתי.

50 שנה, המדינה באה לקראת האמהות היושבות בבית או אלו העובדות בחצי משרה. היום, אם הבנתי נכון, רוצים לעודד אמהות לצאת לעבוד. רוצים? הנה הפתרון - יום לימודים ארוך הכולל ארוחה חמה לילדים, הכולל מעורבות מוגברת של המורים בתהליך הלמידה של אחר הצהריים וכולל גם חוגים.

לפני שבוע בערך, התארחו ליבנת ודברת ב- YNET וענו על שאלות  רוב ההתנגדויות לדוח, שעלו באירוח, היו על רקע שני הנושאים שהעלתי למעלה: אמהות מודאגות לגורל ילדיהם בשעות הארוכות כל כך בבית הספר ומורות המודאגות לגורל משרתן.

לאחרונות, ענו ליבנת-דוברת כי המורות לא יפוטרו אלא יעודדו לפרוש מרצון. אני במקום מורה בת 50 + שבית הספר כבר יצא לה מכל החורים, הייתי קופצת על הרעיון. תנאי הפרישה בארועים המוניים כאלו, הם בד"כ הרבה יותר טובים מאשר אם היתה פורשת בשקט, לבדה, במועד הראוי לה. אני מרחרחת שזה בדיוק הנושא במרכז סיכסוך העבודה (מלבד חששם של אלו החוששים משינויים) שיפור תנאי הפרישה של הפורשים מרצון.

אולי המאבק צודק, אבל הדרכים בוודאי אינם כשרות או בקיצור - משהו פה מסריח.

ארגון עובדים שכל כך נאבק ברפורמות גלויות לשיפור המערכת, עושה רושם של ארגון המעדיך מערכת רקובה.

תודו - מערכת החינוך אכן רקובה והדוח הזה על השיפורים שבו, יכול להיות האקונומיקה המבושמת שתוציא ממנו את כל הבקטריות המציקות.