באת, קראת, הגב/י!

שינה: 6 ספורט: 0 משקל:68 9:00 מלפפון, עגבניה, 1.5 כף גבינה לבנה עם קצח, 1.5 כף טונה, משולש גבינה מותכת, קפה 12:00 פתית, 1.5 כף גבינה לבנה עם קצח, קפה שחור (אני עייפה... פרטים בהמשך) 

איך קרענו את העיר

חלק ראשון: ובו יתואר הקושי הנורא הכרוך בלהוציא את האף מהדלת בשעות שבהם אני בד"כ ישנה. לכבוד טו באב, החלטנו, שני חטיירים שכמותינו, להזמין ביביסיטר ולצאת. היה 24 בטלויזיה, אז קבענו איתה שתבוא ב- 22:30. לצאת, לצאת אבל לא במקום 24, הי, עד פה! חזרתי מ- OA ב- 22:00 וכל הדרך הביתה ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא עייפה. לא עייפה. לא נעצמות לי העיינים. יוצאים! (זה כח רצון, זה!)

אין לנו כסף, אין לנו כח, אבל היא כבר הגיעה ולא נעים. התלבשנו בלי חשק וב- 23:00 היינו בחוץ ומבואסים. כאילו משהו גרש אותנו מהבית.

חלק שני: איך ולמה נסענו שעה מהבית לגן צ'ארלס קלור (רבע שעה בעומס בכל יום אחר) 

אלי נהג. אלי רצה לקצר . אז נסענו מאיילון במקום דרך יפו ועלינו בארלוזרוב. אני חוזרת ארלוזרוב. שעה אח"כ, עוד נסענו דרך כל הרחובות הקטנים של פאקינג תל-אביב, בינות לכל האין כניסות, כדי להגיע בסוף לחניה "הכי קרובה שיש, נשבע לך. הכל חסום, יותר קרוב מזה לא נמצא" - באמצע הכרמלית, על פי ביוב. דידיתי על עקבי ענק (תזכירו לי בפעם הבאה, הופעות ופסטיבלים, רק על נעלי ספורט ושימות העולם) מענטזת קלות, נשענת על אהובי בנונשלאנטיות (איך שאני סולחת מהר)חושבת על פוטנציאל הפיגועים כשלפתע ראינו עשרות שוטרים מכל הכיוונים. המקום היה מאובטח כמו ביקור של כנסת ישראל בחוף ירושלים (אשר בת"א כמובן). היו שם כל יחידות המשטרה המוכרות והסמויות, משמר הגבול, משמר אזרחי ומד"א. שודד עם מעט שכל, כבר היה עושה קופה באיזו אחר בעיר, מפני שאפילו מוקדניות המשטרה היו במשמרות מסביב לעמוד פיצה מטר שבלט למרחוק.

חלק שלישי: הזקנים מתפרעים

נכנסנו ונבלענו בהמון המוני בנות 16 כוסיות להחריד המוני בני 16 מפוצצי הורמונים, משוכי ג'ל בכמות שמפרנסת כמה מפעלים קטנים לגליצרין בטורקיה. שהסתכלו עלינו כאילו המורה לאגברה הופיעה במפתיע באמצע המועדון או בעצם לא הסתכלו עלינו בכלל, מה שהיה מנחם ואפשר לנו אפילו לרקוד. היה נפלא. דידיתי על עקבי בינות הופעת ראפ, הופעת תופים מדהימה שנתנה בקצב אפריקה טראנס ודנה ברגר. גברברים משורגי שרירים, מנופחי כרבולת ומגובים בגופיה ישרת שרוולים או אוברול חושפני, בלבלו את חושי וכמעט הפילוני מעקבי הענק. בצר לי, נאחזתי באלי ונשמתי עמוקות "לא ממי, אני בסדר, זה רק האוויר פה קצת דליל למעלה. אולי יעזור לי להוריד נעליים" ניסיתי. הגעתי לו לסנטר, כולם הסתירו לי. חזרתי לקביים. "תראה, תראה איזה זרועות יש לו". - נהנית מותק? גם אני. אין כמו צפיה פאסיבית בנערים כדי לעורר התרגשויות רדומות.

צ'מעו. לרקוד על דשא מלא בורות ומהמורות זה לא קל. במיוחד עם הנעליים שדיברתי עליהם קודם huge mistake, huge בנס לא נקעתי קרסול, לא סדקתי מרפק, לא שברתי מפרקת. מזל או בעצם אלי לתמיכה- הוא היה מקסים ואפילו שיתף פעולה כשנישקתי אותו צרפתית לוהטת וצמודה עד מאד באמצע קהל מתבגרים רוקד ומיוחם. נו, יש כמה יתרונות בגיל.

חלק רביעי: הדרך הביתה הלכנו הביתה, נגמר. רק לפני שחתכנו, לאלי התעורר התאבון. ככה בנים, עושים כאילו הם רוקדים קצת וכבר הקיבה שלהם צועקת "אוכל, אוכל - תחזירו לי את האנרגיה, אין לי כח, אני מתה". היה מגוון גדול, אבל "החזק" רצה אגרול. האגרול היה בצד השני של הפארק ואני כבר לא יכלתי ללכת. דידיתי לאט לאט אתו ונמרחתי על הדשא עד שיפלח את דרכו באומץ עד לדלפק הפיקוד. הוא חתך מהצד כמובן. התנהגות פקקים לא משתנה בין אם הפקק בכביש או בתאי - תאילנדית להמונים. רק חזר עם האגרול וכבר "ראית איך הוא בחן אותך מעלה מטה?" (ההוא - מפלץ שרוכי)  - "לא ראיתי, הייתי עסוקה בלהתאמץ לא למות כאן. כפות הרגליים שלי הם גוש אמורפי והוא בטח רק רצה לבחון אם אני חיה או שהוא יכול לגנוב לי את חולצת הפיות." אלי: "את עוד לא רואה שנהיית כוסית, חכי" - "חכה אתה, יש לי עוד 8 להוריד. אני צריכה בגדים" אלי: "אך חם. האגרול הזה לוהט" לוהט לוהט, הוא טרף 2 תוך פחות מדקה וחזר לתור לקחת עוד 2 הביתה. מזל שכבר בפעם הראשונה הוא הספיק להסתחבק עם המפעילים ועכשיו נחסך ממנו מאמץ הפילוח.

הלכנו הביתה. ז"א אלי הרכיב אותי על הגב עד האוטו. מגוחך בעורף האוייב, על הזין שלנו.

2:30. בית. ביביסיטר הביתה + כסף. מקלחת.

לישון.