היום היה ארוך ארוך
התחיל יפה
נגמר בברוך
האמצע דווקא שגרתי
הסכיתו, תהיו איתי
זה יום שני רגיל רגיל
בעבודה עשו תרגיל
לא מעניין אבל קטן
שינפח בלאגן
ב-6 חתכתי. חצי יום 
מבלי לומר להם שלום
מיהרתי לקופת חולים
זה כלום, שטויות, רק סידורים
סיבוב קטן בין חנויות
מצאתי סנדלים שחורות
שתיתי כוס קפה קטן
והלאה, למכון - בזמן.
אצה, רצה, מתאמצת
מתמתחת, מתפוצצת
ודקה לפני סגירה
טלפון מהילדה
"אמא, אמא, איפה את?"
היא שואלת בנמנום
"תכף תכף מגיעה"
לא לדאוג, היי שלום.
אבל אז,
ליד הבית
הסופר פתוח ואין לי חלב
קפצתי לרגע, דקה דקתיים
קניתי גם שום ושוקולד רב
גבינה ונקניק, גם לחם, גם יין
וחומר ניקוי
מברשת שניים
עשיתי סיבוב,
לא משהו חשוב
שעה בקופות
יצאתי. חצות!
מיהרתי הביתה
30 שקיות
ותיק
נעליים
צרור מפתחות.
צלצלתי בדלת...
....
צלצלתי בדלת...
...
צלצלתי בדלת...
...
ואין מענות 
הטלויזיה מבפנים רועשת בקולי קולות
והילדה
על הספה
נרדמה!
יושנת עמוקות.
נשמתי עמוק ועשיתי חושבים
בסוף היא תקום מרעש הצילצולים
בסוף היא תקום
היא הרי תתעורר
נשמתי עמוק והמשכתי לצלצל
צלצלתי בפעמון
וחייגתי לנייד
דפקתי בדלת
חזק ומייד.
מעוצמת הרעש
קמו השכנים
פתחו את הדלת
בפיג'מה
נבוכים.
ורק היא רדומה
ישנה לה עמוק
לא מזיז לה צלצול
לא מעיר לה לדפוק
השכנים החמודים
הציעו לי לישון
אצלם, רק הלילה
בספה בסלון
ואז זה קרה.
איזה בום.
היא ערה!
הצלצול, הוא חדר
את חומת החלום.
היא פתחה מנומנמת
בעיני יהלום
"אמא באת" היא שמחה
וחיבקה ברכות
ואני,
נמוגה לי כל הקשיחות
הכעס ברח
לא נורא, מה קרה
חיבקתי בחום
נישקתי חזרה
בואי חמדתי
מאוחר
זמן לישון
היה יום ארוך
מחר שוב פעם יום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
