באת, קראת, הגב/י!

אתמול התחלנו איזה שיחה והתברר שנשארו לי עוד כמה דברים לומר לו אבל לא נעים לי

כי הוא עכשיו במקום אחר 

וכי סלחתי על כל זה מזמן

אבל הוא רמז בסגנונו שהיה רוצה שאדבר איתו יותר על הבעיות שלי "כשיש לי בעיה, אני מדבר עליה כמה שיותר. עם הרבה אנשים"

זה התחיל מדיבור על אחותי ועל כך שפעם לפני מליון שנה אמרתי לה שלא הייתי נעשית חברה שלה, שהוא עיוות ל- אם הייתי רואה אותה ברחוב הייתי עוברת למדרכה השניה כי היא לא שווה כלום ועלובה (מה שנכון עקרונית אבל לא זה מה שאמרתי)

המפלצת הזאת מתעללת בהם, בילדים שלה, בבעלה ובכל מי שסביבה ואני אלרגית למתעללים

או שהתחיל מהכתבה על הורים למתבגרים, שסופסוף ה"מדע" מכיר באומללותם והוא טען הייתי מתבגרת נוראית ואני טענתי שהם היו הורים מאד ביקורתיים ואני הייתי צריכה למצוא את עצמי מתחת לכל הביקורת הזאת שלהם ולשים לה גבולות.

הייתי צריכה להכנס לזה יותר לעומק אבל אני לא בטוחה שהוא היה מבין 

הם דפקו לגמרי את כל תחושת הנשיות שלי.  הוא עם טענות שאני שמנה מדי והיא עם הביקורת המתמשכת על מה שבחרתי לללבוש

אני זוכרת תקופות ארוכות שבכל פעם שנפגשנו היה להם משהו מגעיל לומר וזה קרה כמה פעמים ביום.

לשמחתי, הצלחתי למצוא אנשים אחרים שחשבו אחרת, היו מספיק קולניים בקשר לכך ואיזנו מעט את התמונה.

אני גם מבינה מאיפה זה בא להם. זו לקות נפוצה, ההזיה כאילו ילד הוא שלוחה שלך ולכן נדרש לייצג אותך בעולם, באמצעות ההישגים שלו ואם זו בת, אז באמצעות המראה שלה קודם כל, כמובן. והמראה שלי, לא השביע רצון. 

זה גרם לכל מני דפיקויות, אבל היו לזה, כמו לכל דבר, גם יתרונות. למשל, צברתי בטחון בתחומים אחרים - יצירה, יכולת לימוד מהירה, יכולת לרכוש חברים. לא בניתי את עצמי על בסיס מראה חיצוני ועד היום אני חושבת שזו טעות שהרבה בנות עושות, כי זה פשוט, קל, זמין ומאד מתגמל. יש ביופי, המון כח ומי תוותר על הכח הזה, במיוחד שנדמה שניתן בחינם.

אנחנו אנשים שונים, ההורים שלי והיום היחסים בינינו טובים. אני משתדלת לא לדרוך על היבלות שלהם ואני יודעת שהם משתדלים, לא לדרוך על שלי. זה רק שכשאחותי מתחילה להשתולל, עולים ענני אבק שמגלים גם כמה בורות פעורים בינינו.

בגלל כל זה, אני לא מצפה שהם יתנצלו על אז או אפילו יכירו באיזה נזק שנגרם לי

אבל, שלא יאשימו אותי במרדנות יתר. בסופו של דבר, הייתי ילדת חננה, תלמידה מאד טובה. אפילו את בתולי איבדתי רק אחרי שסיימתי את כל הבגרויות בהצלחה וגם עשיתי פסיכומטרי על הדרך... 

כל מה שאמרתי להם, נאמר כדי לקבוע גבולות שרידה מסויימים. כדי לנסות למנוע מהם לפגוע בי יותר.