שלא באשמתי, הופיעה השבת ובאמתחתה מזג אוויר אביבי במיוחד. הרגשתי שהיא תבוא ככה כבר מאתמול והודעתי לאלי מראש, שיוצאים לטייל ביי הוק וביי קוק וביי כל בני דודיו וכדאי שיתחיל להתרגל לרעיון מ-ע-כ-ש-י-ו!
"לאן?" - הוא הקשה
"מה זה משנה?", עניתי "החוצה. לכל מקום רק שיהיה בחוץ" וגם שמעתי שיש פסטיבל ארטישוק.
כשגם בחדשות הודיעו על פסטיבל ארטישוק, אלי הצהיר שיהיה עמוס, דחוס ומסחרי - אולי חבל.
לא! עמדתי כצוק איתן, שומרת על מטרותי, מגנה על זכויותי ולא יזיזו אותי מפה, לא לא אתפנה, יהודי יהודי לא מפנה יהודי יהודי
נקום מוקדם בבוקר!
נכין סנדביצ'ים!
נבשל ביצים קשות! ונצא!
אני הייתי החלטית, שזה משהו.
בשלוש לפנות בוקר, מול פרק חמישי ברצף של אודיסאה 5, נשברה קצת חומתי הבצורה. טוב, נו, אולי לא נצא מוקדם בבוקר.
דווקא המוקדם התבצע שלא בשליטתינו. הילדים התעוררו מוקדם כהרגלם והקפידו להפוך את הבית בשקט. אחרי שעתיים פעלתניות, הם נזכרו לריב על השלט בצרחות ורק אז התעוררנו לגלות את הדקורציה החדשה בסלון (כמו בכל שבת בבוקר). היום היה מגדל כריות ספה ועל ראשו התנוססה פירמידת ברביות לפי היררכיה ברורה ובראטס פרחה בראשה, שומרת על שיווי משקל מרשים, בעזרת תיק צד משמאל ושרשרת אימתנית מימין. את הקונסטרוקציה הנ"ל, הקיפה חומה בצורה של קלטות וידאו שבורות כמובן המשמשות לעת זקנה בתפקיד לגו.
הייתי עיפה מכדי לכעוס וכל מה שרציתי היה לסיים בנחת פיפי קטן ולחזור מהר לישון, אלא שברגע שנצפיתי ע"י האוייב, כבר לא היתה לי תקנה.
"אמא תעזרי לי"
"אמא אני רעב"
"אמא הוא אמר לי"
"אמא היא עשתה לי"
החזרה לישון הפכה לחלום רחוק ואם כבר קמתי, הרי שאין סיבה לא לחזור לתוכניות המקוריות. גם אם אלי מתעקש לעשות את עצמו ישן עמוקות. חרופים עמוקים בתוספת חרחורים, לא ירמו אותי, גם לא תנועות עיניים מהירות. אני ערה, משמע העולם קם. פסטיבל ארטישוק היר ווי קם. הורי הורי. ב ו ק ר ט ו ב.
שעתיים שלוש אח"כ, נגררנו לאוטו עם צידנית, אוהל מתקפל, שק שינה, כדור וכל הברביות והברטסיות מהפירמידה. ככה זה כשאחנו קמים מוקדם ומתארגנים צ'יק צ'ק. אבל הי, ידענו בדיוק איפה מתקיים הפסטיבל ואיך להגיע לשם וחסכנו המון כסף על סנדביצ'ים שהבאנו מהבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
