באת, קראת, הגב/י!

חלק א' - ספונטניים ורגישים

חלק ב' -  טייסת ראשית

מסתבר שצריך היום למשכן את הבית לפני בילוי של יום בפארק עם הילדים והמעצבן מכל, שלא ראינו את זה מה בא קודם. כי כשיוצאים לקניון, זה ברור שצריך לקחת ארנק וגם כשהולכים ללונה פארק או לסרט או אפילו ליום הורים מלווה ביריד התרמה של מועצת התלמידים לטובת חדר וידאו חדש ופרקט בלובי. אבל טיול בפארק זה רק כסף קטן. 10 שקלים לגלידה, לא?

מסתבר שלא.

מעל במה זו, אני מזהירה את כל ההורים, מורים וסבתות חביבות - גם הפארקים נהיו מסחטת כספים רגשית ומיבבת. הם חטפו מאיתנו את מעוז השפיות האחרון. הם - בעלי הדוכנים, הפופקורן ופינות היצירה. ומי אשם בכל זה? ביבי כמובן. ואני אסביר.

ביבי רצה לשלוח את כל מובטלי ארצינו לעבוד, נכון? נכון!

כל מובטלי ארצנו לא מצאו עבודה, נכון? נכון! וגם סגרו להם הקיצבאות. מה עשו? פתחו דוכני יצירה בפארקים, קניונים ואיי תנועה.

נגמר הגואש, הביאו בטרמפולינות ובמתנפחים.

התקלקל הגנרטור, שמו רכבת שעושה סיבוב בפארק.

במדד של"ד (שקל לילד לדקה) לוקחת הטרמפולינה - 20 שח לשלוש דקות של ריחוף בלתי אמצעי. בתאוריה. בפועל, מדריך מוסמך (עולל טיפש עשרה מחוצ'קן מרוויח מינימום) צריך לקפוץ מדי חצי דקה לצד הילד כדי שהריחוף יהיה אפקטיבי והאבא לא יצעק "חזרה הכסף".

אבל במדד סב"י (סטיפה בסוף היום) לוקחת הרכבת. אצלה אומנם כל סיבוב לוקח רבע שעה שלמה, אבל בכל אחד כזה מצטופפים 50 ילדים והוריהם המשועממים, המשלשלים 15 שקלים לידי הסדרן, לפני טיפ לקטר ועוד משהו קטן בשביל שהילד ימשוך בידית הצופר להגברת ההנאה הרב חושית.

את הקופה הגדולה באמת עושות הרשויות, במקרה זה "אתא חמוד אתה עוזי כהן" שלוקח עוד בקשיש לא קטן מהצד, ממבקרים שאינם משלמי ארנונה. כן, פארק רעננה, הוכרז בזאת, דמוי פארק לאומי והורשה לגבות דמי כניסה ממי שאינם מנויים. האמת, לא ידעתי שאפשר ככה.

אחרי גלידה, ברד פסיפלורה ושני סיבובים בחינם על הקרוסלה, גילינו שהיה יותר זול בלונה פארק המקומי. אבל שם אין ריחות מנגל מעוררים, ליד הכלובים המכמירים של בנות היענה.

קוראים להם פינות ליטוף ופתוח שם תמיד, בין שש לשבע לפנות בוקר ובימות חול, גם בין 11:00 ל- 12:00. אלא אם כן, האחראי חולה או אחותו בדיוק פנויה או הבמבי קופץ. בדיוק כשבאנו, הבמבי קפץ. הסתפקנו בלצפות בעשרות ילדים, מנסים להאכיל את החיות בבמבה ביסלי ושאריות שנדביצ'ים גבנ"צ. את שלנו אכלנו אנחנו, ההורים. אפילו תרנגול הודו מרוט כרבולת, לא שם עליהם. מה? גבנ"צ משהו משהו. עם חורים.

לקראת אחר הצהריים, עת השמש הנמיכה קרנה והקיבה פצחה ברון, יצאנו בדרכנו הארוכה, אל עבר ארצות הספר שם השארנו את האוטו להמתין לשובנו, עייפים אך רעבים.