אכן, אחותי קנתה דגים לילדים, לגמרי ללא רשותי ולחלוטין על דעת עצמה, אך מכיוון שהם ממילא היו שם, נמצא שהם שימושיים.
אכן שימושיים. כמו מקרר או תנור.
בעצם, יותר כמו חמסת פרסה בעין הדג. איף יו קנו וואט איי מין. מין סוג של פאנג שוי דה לא שמאטע. המזל הטוב אמור לחלוף ליד ככה במקרה בשעת טיול הבוקר, עת בזיק של אור דגים כתום ייתפס בעינו ויחליט להשאר - ככה שימושי ומכיוון שכבר התרגלנו לנוכחותו החלושה, מה יקרה אם חס וחלילה ילך?
אצנו רצנו, אני והילה, לחנות החיות הקרובה. לרכוש לביתינו, זוג פתיונות מזל מנצנצים בדמות דגי זהב מהפושטיים ביותר שיש. כי במזל כידוע, לא חוסכים.
לפי גדודי הילדים שהתגודדו בכניסה, אפשר היה לחשוב שזו לא סתם חנות חיות, אלא לא פחות מהסניף המקומי של ספארי רמת גן בחול המועד פסח. הם כולם צווחו וצהלו ובקול אחד קראו - "אמא שרקן", "אמא שפן", "אמא תקני לי גור כלב לבן". גדודים של אמהות, מרטו שיער ראשן וחיפשו בבהילות את הדרך החוצה משם.
כן, למדמנה הזו נכנסתי, גלוית עיניים וצלולת ראש. למלכודת האימים הלזו ובידי הימנית אחזתי, ילדונת נדהמת מאד.
בשניה שהצלחנו להכנס פנימה, עלה בי דחף מוחשי וחזק, לצאת החוצה ומיד להתקשר ל"תנו לחיות (משהו, טוב יותר רע יותר לא יודעת מה יותר, משהו אחר) לחיות". המקום היה מכוסה בע"ח מכף רגל ועד ראש. הקירות מחופים באקווריומים לדגים ונחשים. הרצפה עטויה כלובים של ארנבות בילרוסיות, עכברים טאג'יקיים ושאר מיני בע"ח שמביאים במכולות ומצטלמים ממש טוב גוססים ומהתקרה תלויים מגוון בעלי כנף. לא היה סנטימטר שאינו מנוצל.
היה לי צפוף
היה לי מחניק
היה מסריח אימים
לא נשמתי טוב
אבל היתה לנו משימה ואנחנו נעמוד בה (וגם שלא יזיק לי איזה קמצוץ של מזל טוב בתקופה זו של חיי).
לולי הסתובבה כמו ילדונת בחנות חיות - פעורת עיניים, רוצה הכל. בסוף שכנעתי אותה להסתפק בשני דגי זהב, דג מנקה אחד (ראו אינצידנט מותם של שוכני האקווריום הראשונים) ובלי שום טירה מכושפת יורה זיקוקים במים (כי נקשט לבד בבית עם צעצועי מקדונלד ישנים).
ובלי כלב
ובלי עכבר
ובלי ארנב
דג ודי
שילמנו גרוש וחצי לבעל הבית שנראה כמו נגטיב של לוזון - ארס שחור קטן עם עייניים שחורות,שיניים שחורות, ושיער שומני ושחור, שניסה לשכנע אותנו לקנות גם אוכל מיוחד לדג המנקה (הוא לא אמור לחיות מהלכלוך על דפנות האקווריום?) ומזון מלאכות לזהבונים (מה? פרורי טוסט לא מספיק טוב?). הסתפקנו בקורנפלקס דגים לכולם ונפלטנו משם בזריזות, אוחזות שתי שקיות סנדוויצ'ים מנופחות במים. כמעט ונכנעתי לאינסטיקט להעיף אותם לבלבית בראש.
בבית היה טקס גדול.
ריצפנו את המיכל באבנים צבעוניות ושאריות חרוזים ממשחקי השחלה. קישטנו בקטר צעצוע וטוויגי מפלסטיק ואז, רק אז, מילאנו קצת מים ושפכנו פנימה את שלושת הדיירים החדשים. שניים כתמתמים ואחד שחור. נתנו להם לאכול ושרנו להם שירי חנוכת בית. ובלילה בלילה, לפני השינה, סיפרנו סיפורי דגים והבטחנו לחלום חלומות דגים עם מים.
לקראת חצות, מתו כולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
