באת, קראת, הגב/י!

הם לא באמת מתו באותו היום עצמו, רק נחו בפינת האקווריום, ללא תזוזה. בדיוק בתנוחה שבה מצא הדג השרדן את מותו.

מה יכלתי לחשוב?

אחרי שנרגעתי, אמרתי "נבדוק". לקחתי מקל ארוך בדיוק במידה, ו.. מסתבר שהפרעתי להם במנוחתם וכן, גם דגים ישנים. כמעט כולם הגיבו למקל. הדג המנקה לא. אבל מה אני יודעת על דגים מנקים? אולי זה טבעם, לא לזוז אפילו שמקל ארוך בדיוק במידה, מפריע את מנוחתם. אולי הם ישנים ממש ממש חזק?

למחרת, ראיתי במו עיני את דגי הזהב השכנים, נוגסים בסנפיריו של הדג המנקה. זה נראה כמו הוכחה חותכת, אז הוצאתי אותו בדיסקרטיות מהאקווריום והתפללתי לאלוהי הדגים, שהילדים יאמינו שהוא מתחבא בקטר הצעצוע.

הם אפילו לא שמו לב.

נתתי לדגים מעט אוכל, להתגבר על הטראומה והמשכנו בחיינו.

גם למחרת, נתתי לדגים מעט אוכל. נשבעת שהתכוונתי לתת להם מעט, אבל נשפך לי. אלי אמר שהם ימותו מזה מייד, אבל רק בבוקר שלמחרת, נמצאה גופה צפה.

אז ככה זה כנראה. קטן מיכלינו מלהכיל יותר מדגיגון זהב אחד.

זה מה יש ועם זה ננצח.