באת, קראת, הגב/י!

יש לי חולצת פיות. התאהבתי בה מהרגע הראשון שראיתי אותה וזה לא קורה לי. לא עם בגדים. בעיקר לא עם חולצות.

היא שקופה לגמרי, בצבע תכלת מקושקש, מבד דקיק דקיק, שרוולי שלושת רבעי, גזרה ישרה, מפתח עגול ושרוכים שאין לי לב גזור - נו, חולצת פיות.

אתמול כיבסתי את חולצת פיות.

הכנסתי למכונת הכביסה, חולצת פיות אחת ועוד כל מני דברים אחרים. מה שהיה בסל.

ב- 1 לפנות בוקר, כשהוצאתי אותה מהמכונה, קיבלתי חבל.

ליפפתי את החבל חזרה סביב עצמו והתקבלה חולצה שקטנה על הילה.

נשבעת לא היה פתק. לא כתוב "לכבס רק ביד". ואפילו לא "30 מעלות מקסימום" כלום.

OK, אני פראקטית, ניסיתי להרחיב. הכנסתי שתי זרועות פנימה לתוכה ולחצתי כלפי חוץ. הוצאתי הזרועות. משכתי מבחוץ. כמו כוסות רוח לגוסס כרוני. עוזר אבל מעט.

עברתי לתוכנית ב' - לבשתי אותה. זה לא היה קל. נמעך לי הציצי ונבהלתי. אין שום סיכוי שאני מוותרת על החולצה הזו.

עברתי לתוכנית ג':

1:30 לפנות בוקר

אלי מסתובב בבית עם חולצת פיות ונאדה מלבד ההבעה הכי ערסית שהצליח לייצר.

2:00 השכנים דופקים בדלת שאפסיק לצחוק ככה, אני מעירה תינוקות.

אלוהים, מזמן לא נגמר לי האוויר מלצחוק ככה.

לחולצה שלום.