באת, קראת, הגב/י!

אני לא חברותית השנה

הצומת מתחת לבית מלאה בכל השכונה כולה, על ילדיהם, טפם וסבם זקנם ורק אני הברזתי כבר פעמיים לטעום עוד קצת מסלט החצילים שהכנתי מבעוד מועד.

ירדתי לרגע להתעדכן. וידאתי שהילה מובלת כראוי בכיסא הגלגלים ואין סכנת התהפכות ואז החלו האמבולנסים לעשות רונדלים במהירות של צב וברחתי חזרה הביתה.

חגים עושים אותי מורבידית. בעיקר יום כיפור. בשנה שעברה כתבתי צוואה והיא עדיין בתוקף, אז הנה סידורי הקבורה:

אני רוצה מכירה פומבית של חלקים מתפקדים (מי אמר 100 שקל לקילו כבד? הזקן מימין עם הכחול בעין, זוכה ברישתית. היא לא משהו, אבל מה ציפית? עדיף לנתח בליזר).

אני רוצה להטמן ברוב טקס והדר, בכד חימר, מקושט בפשטות בפרחים גסים.

הכד יוצב בבוידם וינוקה מאבק ומשפחת עכבישים, מדי שנה, ביום השנה למותי. אז, יתאספו כל ילדי, נכדי, ניני, אלי והאוקראינית החדשה שלו, לחגוג את זכרי בסלט חצילים ירוק, מנוקד בפיסות גמבה אדומה. שהכנתו תארך חצי יום, לפי מתכון שאמסור להילה, ברגעים האחרונים לחיי.