באת, קראת, הגב/י!

שלי יחימוביץ' כתבה עוד ספר, למה היא טורחת? היא כותבת רומנים רומנטיים מהסוג החדשני אומנם, כאלה שמתעסקים בבגידות ולא בפרה-חתונה, אבל עדיין מוכרים את הממבוג'מבו "אהבה נסלחת בכל מצב".

גילוי נאות - לא קראתי את החדש שלה

גילוי נאות מעט יותר מביש - קראתי את הראשון שלה "אשת איש" ואני לא מאמינה שביזבזתי עליו זמן ועוד יותר, שהוטרדתי בגינו. היא מתארת שם אישה שהתחתנה, בגלל מגוון סיבות, ברובן פסיכולוגיה בגרוש אבל כאלה הם חיינו, עם גבר חלש שמעריץ את האדמה שהיא דורכת עליה. האשה לא יודעת להעריך והרומן מתחיל באיזושהי התאהבות גדולה שלה במוזיקאי בעוד היא בהריון. הם עוזבים כל אחד את בן זוגו ועוברים לפיאסקו של מגורים משותפים שמסתיים מהר מאד כשהאשה מגלה שכואב לה לתפקד בניהול הבית, לבד. לטובת הנוחות היא חוזרת לבעלה והוא מקבל אותה חזרה. מטריד. מאד מטריד.

למה שלי יחימוביץ', בוחרת להתמקד בדמות כל כך מרוכזת בעצמה דורסנית ובכל זאת לסלוח לה. לאפשר לה להחזיר את המצב לקדמותו.

אני מודעת לשמועות כאילו הרומן אוטוביוגרפי ובכל זאת, אשה עם אידיאולוגיה פמיניסטית כזו, הייתי מצפה ממנה לעוות קצת את המציאות לטובת איזשהו מסר לבנות הנעורים. משהו בנוסח "היית טפשה, עזבת משהו טוב לטובת פיקציה מפגרת - עכשיו תאכלי חרא ותסבלי"

יש המוני דוגמאות של נשים שבנו קריירה גם בלי להנשא לסמרטוט. אפשר להתפתח בנישואים עם אדם חזק גם מבלי לשבור אחד את השני.

אני יודעת כי אני מוקפת דוגמאות כאלה וזאת עוד סיבה שהרומן הראשון של שלי מעצבן אותי כל כך.

כן, היא רק מספרת סיפור אחד, לא כל סיפור חייב לתת דוגמא או לתמוך באיזשהו מסר. אבל כל סיפור הוא מסר. האישי הוא תמיד פוליטי ואין דבר כזה בלי חינוך. לכל ריק נכנס איזשהו יש. (מספיק קלישאות לשורה?) היא מפורסמת, היא כותבת קולח, יש לה אג'נדה והיא משתמשת במגוון אמצעי מדיה להעביר אותה, רק לא המדיה הזו. רק לא ברומן. ואולי הרומן הוא המדיה האידיאלית להעברת מסר מחזק, מעצים ולא רק מנפח. את חשבון הבנק שלה. נשים צעירות נוטות להפנים מסרים סמויים כאלה ביותר קלות. מה היא בדיוק רוצה להעביר להם? שסערת רגשות ותחושת חיים אמיתיים אפשר לחוות רק ע"י בגידה וחיי נישואין הם השיעמום בהתגלמותו? זה בולשיט.

אני לא רוצה להתחסד פה, ברור לי שיש חיי נישואין שמגיעים למצב של גהנום עלי אדמות וגם אני הייתי שם, אבל זה לא סופני ויש מה לעשות. אני יודעת. אני עשיתי. אנחנו עשינו.

חזרנו להיות חברים

אכפת לנו שוב אחד מהשני

קיבלנו על עצמנו התחייבות לשמר את המצב הזה כי היינו בצד השני וראינו כמה רע יכול להיות. היינו גם בצד הטוב וגילינו שכדאי לשמר את הטוב הזה. זה לא מצב סטאטי ולא תמיד יש כוחות לעבוד על ההי, אבל הידיעה נמצאת שם תמיד. הידיעה שלא רוצים לחזור לרע, ששואפים לטוב. והטוב הוא תמיד באמצע בין שניים. והטוב תמיד דורש הוכחה. וזה יעד אפשרי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מניפסט קטן כתבתי פה

מקווה ששכנעתי, לפחות את עצמי.