הדור של ההורים שלי.
נולדו מיד אחרי מלחמת העולם השניה וכמו עצים חדשים ביער שרוף, צמחו גבוהים יותר, חזקים יותר ועמידים יותר בפני מחלות.
דור של מקדשי כסף ונעורים
הם שינו את העולם החארות והשאירו לנו נוחות מפנקת מדי, עצלנות ורף הרבה יותר מדי גבוה לעמוד בו
אז אנחנו סוחבים בבורגנות מיוזעת. סוחבים בעל, עבודה, ילדים
סוחבים ניו אייג', טיולים במזרח ומין חופשי
סוחבים קריירה אקדמית
סוחבים מיניות שאינה חד משמעית
אמת שהיא תמיד גלויה, לעולם לא אישית, כל אחד הוא מיוחד וכמוני יש אלפים
יודעים הכל, המידע נגיש
הם מצאו לנו את נקודת הג'י, את גלי המיקרו, את האינטרנט והסלולר, את הניתוחים הפלאסטיים ומכשירי הכושר
הם גילו איך מרפאים את כל המחלות כמעט, איך מתחתנים, מתגרשים, מתחתנים, מתגרשים
איך מגדלים ילדים בלי טראומות משמעותיות, איך מעיפים אותם מהבית בגיל 18 כדי שלהורים לא יהיו טראומות משמעותיות
הם חיים טוב הזונות, בלוגה ושמפניה, שופכים כסף על מסעות קורעי עולם בג'ט, ממוקמים טוב, מסובבים את העולם על אצבע קטנה ומטופחת
סתמו לנו מעיין יצירה, נגמרו הרעיונות החדשים, כבר עשו הכל לפנינו ולנו נותר רק למחזר. לשפר מעט ולמחזר
טיפטופ - תזוזות קטנטנות של עקב לבהונות ותמיד לאותו הכיוון, באותה השיטה
יבש לי קצת בגרון ורטוב לי בריאות
איך מתקדמים מפה?
אבל תנו לי משהו שלא הורס פלאנטה או משעבד ילדים סינים קטנים, טוב.
אמא התקשרה, היא מצאה לי נעליים.
אני נותנת לה לקנות לי נעליים, חזיות ותחתונים. בזה היא מפגינה טעם משובח. לילדים היא קונה כמעט הכל.
עצמאות כלכלית גרסת שנות ה- 2000.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
