באת, קראת, הגב/י!

הייתי עם הילדים ב- "שיר נולד" ואני חייבת לציין כי פרוכטר - צביקה הדר, לא ממש יצא משנות התיכון שלו, או בעצם, שנות התיכון שלו, לא ממש יצאו ממנו. מי כמוני יודעת, גם אני עשיתי תיכון בבאר שבע וגם אז לא מתתי על סוג ההומור הזה.

הפסטיבל הזה ארך שעתיים וחצי ואת רובם בהיתי משועממת, ביושבי השורה שלפני - אוסף בלונדיניות שחיפשו בעל במקום הלא נכון (זכר בפסטיבל = תפוס עם ילדים או אומו). 

כל קטעי הקישור בחצי הראשון, חזרו על עצמם שוב ושוב ושוב ושוב. כמה פעמים אפשר לרדת על אגם רודברג שהיא קטנה וצעירה. כבר בפעם הראשונה זה היה מביך. משם והלאה, זה רק נהיה יותר ויותר פאטתי. במחצית השני לעומת זאת, הצביק נהיה ממלכתי והדגים את הגרסא שלו לזה שיושב ליד מיקי חיימוביץ

השירים היו ישנים ולא מי יודע מה טובים. אם כבר בחיקוים, אפשר למצוא חומר יותר טוב גם מהשנים הללו.

הרקדניות קפצצו על הבמה כמו עדת עיזים בטראנס או לחילופין הדגימו בצורה מקרטעת, מכות בשכונה. כן, בשכונה בבאר שבע. תאמינו לי, אני יודעת איך זה נראה. ככה, מינוס התחפושות. כמו מכות בפורים.

במחצית הראשונה הביאו את בוגרי כוכב נולד לדורותיהם + ילד (מסורת זו מסורת), שישירו שירי עבר. לפני כל שיר, פרוכטר ציין מאיזה שנה הוא ומה עשו ההורים של תום אבני כששמעו את השיר (שחוק כבר אמרתי) ואז אגם קראה לו סבא. אשמאי זקן יותר מתאים לו. לפני אחד השירים הוא ניסה להפגין חביבות, ירד לקהל והקדיש שתי שורות של שיר לילדה שישבה שם במקרה. כזו אימה, מזמן לא ראיתי. לרגע חשבתי שגם הוא מצטרף לקדימה. אה טו צביקה? בעודו עומד במדרגות, שתי בנות תשחורת חסמו לו את הירידה. לרגע חשבתי שהוא יעיף לאטמה, אבל חתימה והכרזה חרישית על השיר הבא, עשו את העבודה.

החצי השני, היה מסכת היסטורית על מדינת ישראל בראי השירים (כן, גם לי זה נראה כמו שאריות משומשות של מסיבת סיום כיתה ט' מקיף א' באר שבע. בטח גם אז הוא קרא למגישה שלצידו "שלולית").  כולל זכרונות טראומטיים ממלחמת יום כיפור ורצח רבין.

הילדים ממש נבהלו כשעל המסכים הופיעה זקנה מכשפתית והודיעה בזעזוע איזה משהו על מלחמה. גולדה למאותגרים תקופתית.

שניה אח"כ, הם שוב זועזעו קשות כשזקנה נוספת קיפצצה על הבמה ושרה "בני בני ילד רע"

באותו עניין, אם טרחו להביא את צביקה פיק וזאתי, היה כבר אפשר לגאול גם את אדם מהביבים, במקום הגרסה המזעזעת של תום אבני ל"אין מוצא"(עוד שנה שנתיים יגדל להיות יודה לוי) (או יודה סעדו, תלוי בקוביות) (כן, זה לא קשור אבל הייתי חייבת להכניס את זה איפשהו)

החלק הנחמד היחיד היה כשהגרסא המבוגרת של תום - יודה לוי עלה למחרוזת סבנטיז נחמדה (גם שרי בטוח היתה באה) רק אם אפשר לבקש, טיפלה פחות אגרופים באוויר היה עדיף ומיד אחריו מחרוזת שירי ארוויזיון של - אין לי מושג מי שר שם.

פרוכטר לא התאפק והביא כמה בדיחות כלום לא השתנה - חיים יבין מגיש חדשות וצביקה פיק המאסטרו.

באיזשהו שלב, הם, צביקה וצביקה, נהלו שיחה מחרידה תוך כדי ריצה סביב הבמה. בחיי אני לא ממציאה כלום.

הפסטיגל הזה מוצג ביד אליהו. סיוט של פקקים להגיע לשם. המקום גדול. ענק. הבמה ענקית. מי לעזאזל עשה שם את ההעמדה??? לנתק אותו מהמכשירים עכשיו. מדי פעם יצאו להבות של תאורה מסנוורת ושללו מהצופים את חוש הראיה למשך כמה שניות - לא אובדן גדול בהתחשב בנסיבות. היו גם מסכי טלויזיה למעלה שהבזיקו "אסון אפילפטי תכף בא" בשניות הראשונות של כל מחצית. השקיעו באלמנט, בנו במה גדולה, קרובה לקהל והכל אבל הילד מהכוריאוגרפיה, שם את כל הרקדנים ממש באמצעה (באמצע הבמה). מדי פעם הם עשו טובה ושלחו נציג שהתקרב קצת לקהל ומייד ברח חזרה. השיחה בטח הלכה ככה "לא צריך שיתקרבו. יש טלויזיה למעלה. הם עוד עלולים ליפול. אין לנו ביטוח לזה". הי, בשביל לראות את המופע בטלויזיה, יכלתי להשאר בבית. לא הייתי חייבת את כל הפקקים, התורים, הטורים, הפופקורן+קולה ב- 100 שקל בלי לספור את הכרטיס ואת ה- "אמאתקנילי" בכל פעם שילד עם כובע מצחיק ודוכן סוכריות מגיע לשורה שלנו. בשביל לראות את המופע בטלויזיה - היתי נשארת בבית!!!

טוב, הילדים לפחות נהנו.

אמרו שהיה כיף

הם תמיד אומרים "כיף" כששואלים אותם איך היה ורק אח"כ בבית, מספרים שהמורה צעקה כל היום ואחרי ההפסקה נעלם להם העיפרון.

לכו בהמוניכם. זה כיף.

ממחר אין מחשב. לא יודעת לכמה זמן. עד שנקנה מחשב חדש.

בנתיים, בטח אגנוב זמן מחשב משכנים ומשפחה. יהיה מעניין.