באת, קראת, הגב/י!

בעקבות המיתון שאינו נגמר אפילו שהבטיחו לנו, חזו, צפו והצהירו בטלוויזיה קבל עם ואומה, אני מביאה פה, כשרות לאדם הסביר ולאחיו הצולע, איך במחי יד, תוך הפגנת תושיה (או סתם בפוקס), אני, הקטנה באדם, הצלחתי להפיק זהב מקש.

טוב, כמעט.

בעצם הצלחתי לשלם על זוג נעליים אחד ובפועל לקבל 3 זוגות שוות ומשופרות.

הי, גם לא שילמתי - אמא שלי שילמה.

הסיפור הקצר (בעל הקדמה הארוכה) התחיל לפני יותר מחודש, בצרחות האימים הרגילות של אחותי "אמא אין לי נעליים"

הילדה עברה מזמן את קו הסיום הרשמי של גיל העשרה אבל מנייארות של תינוקת מפונקת התקבעו באופייה לתמיד. "אמא אין לי", "אמא תקני לי", "אמא תעשי לי" - היא מייללת על בסיס יומיומי (כמה טוב שהיא לא יודעת על הבלוג) והאמת, הולך לה.

כנראה ששיטות טרוריסטיות מתקדמות, הן בדיוק מה שההורים שלי צריכים כדי להפגין טיפת יחס. והיא, טיפה לא ממש מספיקה לה. היא צריכה מזה הרבה ורצוי בצורת מוצרים ברי קיימה או לפחות כביסים/נעילים. גם פג'ו 206 הולך.

ככה הלכו אחותי ואמא לקניון הקרוב שם רכשה האם, זוג נעליים לאחותי, שבאמת כבר אין לה במה ללכת. אממה, היה מבצע. קנה זוג קבל עוד אחד מתנה.

קיבלו עוד אחד מתנה.

אחרי יומיים, אחותי הבינה שהשני ממש מגעיל (האמת, גם הראשון לא משהו אבל זה בסוד אני מספרת) ובגלל שבבסיסה היא נשמה רחומה ונדבנית גדולה מיד היא צלצלה לאחותה בגוף ובנפש. OK - לזו שחולקת אתה את אותם הורים ונידבה את הזוג השני לטובתי. "בואי, אולי תמצאי שם משהו בשבילך".

בסוף השבוע שאחרי, ביקרתי אותם וקפצתי לאותה חנות ממובצעת.

ק ט ס ט ר ו פ ה

לא בזעיר אנפין אלא ממש. אוסף כזה של מגפי שפיץ מתעקל, ראיתי לאחרונה רק בסרטים תקופתיים. דוגמת אולסטאר, שידרה חינניות אבל לא הצליחה לפזר את המועקה - נו באמת, אפילו לרצח ג'וקים הדבר הזה לא שמיש, השפיץ הסנוב מרים אפו כל כך גבוה שהשרץ אפילו לא מרגיש שהוא שם.

סובבתי את כל המדפים, ולא מצאתי אפילו זוג אחד שהתחשק לי למדוד.

כלום

עד שלפתע ראיתי נעליים מדהימות - לאלי.

כן, אני יודעת, עברתי על איסור חמור - לעולם לא תקנה בגדים/נעליים/ אפילו לא תחתונים לבן זוגך אלא כשנוכח, אבל המקריות היתה חזקה ממני. הוא צריך נעליים, הזוג שמולי בדיוק כמו זה שיש לו כך שחוסלה בעיית "איך תארת לעצמך", המחיר מתאים עד רמת האגורה - בינגו. התקבלה החלטה וזוג אחד בקופסא אחת עזב אתי את הבאסטה, בדרך לעוד בעל מרוצה.

נכנסתי לבית הורי עם "תתחדש אתה בעצמך" והנחתת הקופסא מול פני בעלי ההמום.

אמא שלי, שחררה את פניני הברזל שלה בפעם האלף - "את עוד לא תפרו בשבילך ________" (נעליים במקרה הזה אבל זה משתנה בהתאם לנסיבות) ואני כהרגלי העברתי נושא "את אל תשלחי אותי יותר לחנויות כאלה ועדיף שלא תבואי שמה בעצמך, אמי האהובה "

אלי שמח עד מאד אבל בלי "אבל" אי אפשר. שחור סולידי לא מתאים לו, הוא רוצה צבע אחר. הראתי לו את הפתקית עם שלל כתובות הרשת ודי.

כאן באה הפסקה מטודית של חודש, עת אמא שלי מתעניינת לפחות אחת לשבוע מה שלום הנעליים ואם כבר החלפנו. אחרי חודש כזה של הצקות אמרנו נלך על זה, במיוחד שלפי הפתקית, הסניף הקרוב נמצא ממש מתחת לבית.

פתקית ישנה

אין סניף ואין נעליים (הא - משחק מילים)

התנענו היונדאי (אני מכנה אותה ביני לבין עצמי סוס אבל שלא תתבלבלו) ונסענו לבא בתור - הקניון בעיר השכנה. הפלא ופלא, גם שם מבצע. קנה זוג נעלים, קבל השני מתנה. בררנו ייתכנות החלפת האחד בשניים, כדי לא לפתח ציפיות ואכן, אפשר, מותר ורצוי.

אלי בחר לו זוג חום ועוד אחד ... חום (בהיר) ואני

אני מצאתי שני סריגים בחנות ליד

נעליים עדיין אין לי