באת, קראת, הגב/י!

יש משהו מביך בטרחה, במיוחד בידיעה שמשהו טרח למענך.

זה עושה אי נוחות כללית. גורם להתפתל במקום. עכשיו אתה צריך להחזיר.

לא התכוונת, לא רצית, אבל זה המצב. עשו בשבילך במיוחד, לא ממש רצית, אז מה!

עשו בשבילך ועכשיו אתה מרגיש כמו פיל עם זר קוצים קטן על הראש או יותר טוב, כמו קופיף עם כדור חם מאד ביד. תעשה הרבה כדי להפטר ממנו. תתפתל במקום, תנשוף, תקפוץ.

המשך בא

וזה תמיד יוצא מוגזם.

מאכלים שצריך להכין אחד אחד כמו קובה או טורטליני - מאכלי טרחה - תמיד מעצבנים. הבצק עבה מדי, המילוי מועט מדי. רק כשנעזרים בכלים שמאפשרים להכין כמה ביחד (מסננת שטוחה עם חורי מחומשים בגודל מטבע חצי שקל, שמאפשרת להכין פילמני בקבוצות של שלושים) רק אז זה נהיה נסבל.

או כשלובשים במיוחד בשבילו את השמלה המסובכת עם הקשירות המחוכים והנעליים הלוחצות.

זה מוגזם

את הולכת עקום כל הערב, למה? הוא לא ידע להעריך וממילא מחכה שתורידי כבר הכל.

גם איפור מוטרח, נראה כמו יציקת בטון.

זה לא טוב, אני אומרת לכם. לא טוב.

בעיקר באוכל. לא מכינים מאכלים שמחייבים עבודה של יותר מחצי שעה, התוצאה לעולם לא פרופורציונית להשקעה. אוכל פשוט, קל, נאמן למקור, טעים יותר, מזין יותר, מענג ומשמח.

דג טרי חי.

בשר צלוי קלות.

ירקות חתוכים גס עם שמן טוב, מלח וגבינה.

שוקולד מריר

אני צריכה חופשה במקום של קיץ וים.