באת, קראת, הגב/י!

יום אחד, בעודי מפטפטת בנון שלאנטיות עם בחורה מקסימה מהמשרד ליד, מספרת לה על אלי והילדים, זה נפל.

 - יו, את בילי. היא אמרה בתמהון

 - בטח שאני בילי

 - לא, את בילי לום

 - נו, מה חדש

 - בילי/ אלי/ יונתן/ הילה - את בילי לום מהבלוג

 - אה? את קוראת את הבלוג שלי

הרגשתי לפתע חצי סלב. וגם שלושת רבעי נבוכה. ושתי חמישיות תמהה - יש לבלוג שלי תפוצה ואנשים אמיתיים קוראים אותו.

אנשים שאני לא מכירה.

אנשים שיכולים לזהות אותי ואז הם ידעו עלי הכל ואני לא אדע עליהם דבר.

בעייתי