באת, קראת, הגב/י!

כאמור, שילמנו הון קטן תמורת מנוי משפחתי שנתי לקאנטרי השכונתי. החלטנו להיות בריאים משו-משו וגם יש חוגים לילדים ובכלל להפוך למשפחה בורגנית מהפרברים לפי המודל הקלאסי. חסר לי רק הסינר הלבן הקטן ותסרוקת מנופחת והנה אני בכבודי ובעצמי, משפחת בריידי בשנות החמישים.

האמת, שאם כבר שנות החמישים, אני מעדיפה לוקיישן במרכז ניו יורק וגברים במגבעת.

קיצור, שלא ממש יש לנו הכסף לכל הבריאות הזאת, אבל עשינו חושבים שאם נפסיק לעשן, הרי שחסכנו פעמיים. גם המנוי מתקזז עם מחיר הסיגריות וגם הרווח בבריאות אינו עניין של מה בכך. שלא לדבר על בריאות הילדים והסיכוי להוריד את הסיכון לאסטמת נעורים. להילה, כבר יש איזו אסטמה של העור, עוד אחד בריאות לא באה בחשבון.

העניין עם מנוי כזה, שחייבים לממש אותו, אחרת מרגישים פריירים. לכן, ויתרנו היום על שנת שישי בצהריים, הכנו סנדוויצ'ים ופירות, שני בקבוקי מים, בגדי ים, מריטה מתבקשת ואודרוב לשלולית הכלור.

המשך יבוא (יש עמוק באדמה)