עוד לא הספקתי ליצור גומה בכיסא וכבר נחתו עלי גשמי זעף של תקלות ומרעין בישין ואפילו אין ביכולתי להפיל את האשמה על קודמי בתפקיד ולטעון שעזב בעיצומה של מהומת אלוהים והשאיר לי להתיר אחריו את הפלונטר אלא מסתבר שכך הדבר בכל עת ושקט אין. אין לי זמן לעבוד בלו"ז צפוף של חתונות, מסיבות סיום וביקורים חוזרים במשקפשים (עקב התרעות שווא). מזל שיש מונדיאל וממילא אף אחד לא עובד.
ולמרות הכל, נוע תנוע.
לכן, הודעתי לכל מי שאמור להתקשר אלי או איתי שביום ראשון אני נאלצת לממש התחייבויות קודמות ויצאתי לפוש בצפון למשך סופ"ש ארוך במיוחד.
או לפחות, זה מה שחשבתי שאני עושה. בפועל יצאתי בשן, עין, שלושה קילוגרמים עודפים ועור חרוך בעיקר באיזור האף. צפויים קילופים במקומות הגבוהים.
ישנו בקיבוץ. לא משנה איך קוראים לקיבוץ, מסתבר שכולם נחצבו באותה תבנית בדיוק ולכן, למרות שזה ביקורינו הראשון בו, ידענו בדיוק היכן ממוקם חדר האוכל, היכן הבריכה ומה יהיה טעמו של ההרינג. חמוץ מדי.
ידעתי גם שכשאחזור הביתה, יחכה לי בית מבולגן ובמשרד, ערב רב של לקוחות זועמים. חלקם אפילו הגיעו לפגישה והתפלאו לא למצוא אותי שם. הודיתי להם על שלא התקשרו להודיע שהם באים ולהטריד אותי באמצע סשן מנונם של בהיה בקבוצת נוצרים חדשים עושים מקווה בירדן, לבושים בשמלת פשתן לבנה, שקופה ונדבקת לתחת.
לא, אני חוזרת ומעלה, בשום פנים ואופן לא לאכול במסעדת אסקנדר. הם מתמחרים פיתת טבון עם קצת זעתר, בעשרות שקלים ומצליחים בכישרון רב, להרוס בשר על גריל. השירות שלהם מזעזע והמרפסת מלאה יתושים.
לעומת זאת, מומלץ לקפוץ לציפורי אם אתם באיזור. יש מזגן מסביב לרצפות פסיפס וכדי שהקור לא יברח, שחזרו מסביבו בניינים מקוריים שנחרבו ברעידת האדמה כמה מאות אחרי הספירה או אחר כך.
גולת הכותרת של הטיול כולו ואפילו של חיי בשבועות הקרובים, נמשכה כחצי שעה, עת שתיתי ג'ארה ענקית של קפה קר מאד בקופי ענן. במזגן כמובן.
כדאי יותר לסוע במרץ. ביוני עדיף להשאר במזגן של הבית-אוטו-משרד-אוטו-בית או לשרוץ בים.
היום כשחזרתי, פירמטתי את המחשב. יותר טוב ככה. התחלה חדשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
