באת, קראת, הגב/י!

פוסט על פוסט על אוכל - משו משו באמת ויש גם תמונות. אצל אכילס.

נכנסתי לבית היום ונדמה לי כאילו כל הבגדים הכריזו מרד. יצאו מהארון והתפרשו יפה על הרצפה בהפגנה איכותית. "לחם עבודה, לחם עבודה". אולי באמת תלכו לעבוד במקומי, מלמלתי מתחת לאף והתחלתי להרים שרוולים וצוורונות ממיינת ושולחת, בד בד למקומו.

כשנדמה מסודר, התישבתי לנוח מעמל יומי המפרך. מתרווחת בנוחות על הספה. חזיונות על סוגי סנדוויצים שונים רצים בראשי. כשפתאום אני קולטת בזווית העין, חולצה אדומה של יונתן ופיג'מה של הילה, עושים לי מארבים בפינה חשוכה מתחת לשולחן הסלון. קמתי עצבנית. ככה לא עושים: לא חוסמים שור בדישו, לא שמים מיכשול בפני עיוור, לא אורבים לגר ולא מתחבאים לי מתחת שולחן. התגנבתי על קצות האצבעות ובלי שהם ירגישו - טראח. נתתי זפטה אדירה עם כל היד, באמצע השולחן. הפיג'מה נבהלה נורא והתחילה לבכות. החולצה עשתה פרצוף כועס והתכדררה לתוך עצמה. אספתי את שתיהן ושפלוך - ישר לשקית של ויצו.

בלי חנינה

בלי רחמים

מחר בבוקר לתרומה

גם ככה הן קטנות מדי. השרוולים קצרים והצבע דהוי.