באת, קראת, הגב/י!

בשבת - שבת של כדורגל. כל השבת, מהצהריים ועד אמצע הלילה, כדורגל, כדורגל, כדורגל  

בראשון ושני -  משחקי השבוע, כולל הטריבונה

חמישי, זה היום - כדורסל

ואוטוטו יורו ואח"כ אולימפיאדה

מעניין אותי מה יקרה קודם, התחרפנות טוטאלית בגזרה הנשית או גיזרת כורסא בנגזרת הגברית. בכל מקרה, סביר להניח שלא נתראה הרבה ושאני צריכה למצוא לעצמי מקורות בידוריים חלופיים, כי את הטלויזיה שתו לי לגמרי.

נכון, כבר מזמן שכחתי איך בנויה תוכנית בישול שכה אהבתי (קלוזאפים של אנשים אחרים אוכלים, מנחמים אותי לא רק בגלל ההוכחה לכך שלא רק אני יוצאת מגוחך כשלועסת) אין סיכוי לסדרות מטומטמות ו- BBC Prime נמחק מהשלט, אבל אתם יודעים, מדי פעם, כשאף אחד לא רואה או בשעות הקטנות של הלילה, אני יכולה להגניב מדי פעם חצי מבט לשידור חוזר ומשעמם של סיינפלד.

עוד מעט, אפילו זה לא יהיה.

2 בלילה - שידור ישיר, כדורגל, טוניס מול פאקיסטן

4 לפנות בוקר - 100 מטר חתירה גברים

7 בבוקר - הופ (הילדים תופסים פיקוד, עליהם אפילו טניס שולחן לא עושה רושם)

7:30 - ערוץ הילדים, סופר סופר סומו. לא פלא שמאחרים לגן כל בוקר.

איך שהילדים הולכים לישון, כובש את המסך, המגרש התורן והפרשן הטטרן. יש להם חיתוך דיבור של פאתולוג צבאי. אני לא מומחית גדולה בניתוח גלי קול, אבל אם יש לך יותר משתי אינטונציות, אתה פסול לעולמים מלפרשן משחק. זה ויכולת להחזיק גגגגגגגוווווווווווווווווווווווול, מעל 12 שניות. בטח יש מבדק גול מיוחד, במכללה לפרשנים. וגם מבדק הקללות השלם. 100 כינויים לשופט.

הספורט היחיד בו אני מסוגלת לצפות, יותר מ-2 דקות ברצף, הוא סנוקר (וגם משחקים של מכבי בכדורסל אבל זה אני לא מגלה כי זה נגד חוקי הבית לצפות בצהובים). סנוקר, הוא משחק דינאמי, מהיר, כל רגע קורה משהו מפתיע. השחקנים, הם אנטיטזה לשחני ספורט מקצועי. לא שריריים, לא צעירים. בד"כ משופמים, מטורזנים ובעלי killer look. המבט לא המראה. אנשים בריכוז מוחלט. תתפוצץ לידם מצחוק - לא יזיז להם את קצה השפמפם. הם בפוקוס יורים כדורים לבנים, על כדורים אחרים ירוקים. אין לי מושג בכללים, אבל בכל פעם מחדש, אני מופתעת מכמה שכדורים צבעוניים הנבעטים לתוך חורים בפינות השולחן, יכולים לרתק כל כך.

אני גם אוהבת לשחק סנוקר. במיוחד בגלל האפקט שיש לבחורות שמשחקות סנוקר במיני, על יושבי הקבע במועדון סנוקר ממוצע.

תראו, במשחק טוב, חייבים לשבת על פינת השולחן. נו, כדי להגיע לכדורים הרחוקים.

ואם הכדור ממש ליד קצה השולחן, חייבים להתכופף, נכון?! (?! זה סימן לשאלה רטורית, אם שאלתם)

ככה שממש לא משנה אם הכדורים נכנסים לחור או לא, אם זו שמחזיקה את המקל, השכילה לענוד מיני, הרי שניצחה.

בנוק-אאוט.