באת, קראת, הגב/י!

היה סדר נעים ומצחיק למדי. 
תארו לכם - איש מזוקן וקרח - אבא שלי, עומד ובקול מלא פאטוס, קורא:
"מגלים את הצלחת,
מרימים את הצלחת,
מורידים את הצלחת,
מכסים את הצלחת" 

עם הקטעים בארמית הוא בכלל הסתבך והצליח להגות לא נכון, כמעט כל מילה. אבל מה, בפאטוס הראוי ובעמידה.

אחרי הכוס הראשונה, אני ואלי תפסנו פיקוד ועשינו תחרות מי מקריא הכי מהר ובלי שום שגיאים. בני הדודים שלי ניסו להתערב ולקרוא גם הם אבל לא היה להם סיכוי.
הילה שרה מה נשתנה כי יונתן התבייש מדי.
האוכל היה נפלא, אבל ניצחה את כולם בנוק אאוט - עוגת השוקולד שלי - מקסימום טעם בכלום עבודה ואפילו בלי קמח כלל. ובגללה התכנסנו כאן, כי באתי במיוחד לתת מתכון.

ככה:

תנור אפיה ל- 150 מעלות, קודם כל - שיתחמם לו.

ממיסים 350 גר' שוקולד מריר משובח (60% קקאו ומעלה וזה כי אני נפש רחומה וגם כי 70% עולה 50% יותר), ב- 350 גר' חמאה טובה (גם של תנובה מספיק טובה לעוגה הזאת). ממיסים במיקרו במקטעים של 40 שניות. מערבבים בין לבין, עד שהשוקולד נמס כולו.

מפרידים 6 ביצים.

מוסיפים את החלמונים לשוקולד, אחד אחד תוך ערבוב מתמיד (שלא תהיה לנו חביתת שוקולד, כן)

מקציפים 6 חלבונים וכוס סוכר לקצב יציב, עמיד בזעזועים. כזה שהמקצפה חורטת בו תלמים גם במצב כבוי.

עכשיו החלק המסובך:

לוקחים מרית (זה הכלי עם הידית ובסופה מלבן גמיש. אם אין בבית רוצו לקנות לפני שמתחילים עם העוגה הזו) מרימים בה שפלוץ של קצף ביצים יציב ומנחיתים אותו לקערת השוקולד. עכשיו לקיפול - זה ערבוב מיוחד שנגזר משמו. מדובר פה בחומרים עדינים ומשובחים. לא לערבב אותם כמו דייסה, לא להקציף כמו חביתה - לקפל. ז"א, להביא שוקולד מבחוץ פנימה למרכז הקערה. בשום אופן לא לערב את המיקסר בעניין הזה, רק מרית. ככה, עד שכל הגוש קצף התערבב בשוקולד המומס ולא נודע כי בא אל קרבו. מביאים עוד שפליכטה של קצף ושוב מקפלים. ככה, עד שנגמר הקצף. התערובת נהיית דחוסה למדי.

בשלב הזה, הבאתי הפתעה.

שעה קודם, הנחתי מעט חמוציות מיובשות (אל תשאלו מאיפה יש לי כזה, זה מידע סודי ורגיש) בג'ין עד כיסוי, להתמזגות של טעמים. כשכל הקומפלקס מלמעלה היה מוכן, שפכתי בתוכו את החמוציות ואז נכמר ליבי על הג'ין האדמדם והוספתי גם אותו. קיפול זריז, מזיגת התערובת לתבנית עגולה עם שוליים גבוהים ולתנור.

לא לשכוח לתת ליונתן והילה ללקק יסודי את כל הכלים שבמלאכה.

העוגה צריכה להשתזף שם שעה ב- 150 מעלות ועוד 20 דקות ב- 120 מעלות. אח"כ לא מוציאים אותה מיד, אלא מכבים את התנור ונותנים לעוגה להתקרר יחד אתו וזה למה שבתנור מחכה לכם מגדל שוקולד אימתני ואתם ממש לא רוצים שיצנח.

אני כמובן, שלא הייתה לי סבלנות וגם באמצע קראתי לאלי שיראה את הפלא השמיני תופח והוא עשה מה שאמרתי לו ופתח את דלת התנור - כדי לתת דוגמה, מה לא עושים. אז שלי יצאה 5 ס"מ גובה והיה לי מקום גם לקרם:

שמנת מתוקה (של יוטבתה) לחמם ולהמיס בה 100 גר שוקולד מריר. לחכות שיתקרר ולקרוא לו גאנש. לעוגה אגב, גם יש שם - פאדג'. שם מתוק לעוגה מתוקה והיא אומנם לא עונה לו אבל אם שמים אותה בצלחת, יחד עם גלידה ורוטב תותים מרוסקים בסוכר, כל העולם עונה לה בשירה. ה ל ל ו י ה.

וגומר.