באת, קראת, הגב/י!

אני מאד אופרטיבית ולכן כהרגלי: חיפשתי, שאלתי, תחקרתי, גיששתי, בלשתי לכל מי שפגשתי. אפילו לזקנה בסופר.

מסתבר שלכולן יש את זה וכולן מדחיקות. או שכולן מגלות רק בדיעבד, כשכבר אי אפשר למנוע.

עוד מסתבר, שכולן טיפה נבוכות שעולה הנושא. חוץ מהזקנה מהסופר. היא דווקא נורא שמחה לחלוק איתי את מכאוביה, מאז ועד עולם. אבל זה לא מפתיע. גם אותי, אם היו שואלים עד לפני חודש על PMS, הייתי מכחישה. אין לי כאבי בטן מפלחים והעצבנות הרי נשלטת. אז זהו, שלא.

שתי הנשים היחידות שהודו שעברו איזה סוג של טיפול, קיבלו פרוזאק ורסקיו. לא נשמעו קריאות התלהבו.

מצידי.

הן עצמן, דיווחו על רוגע סטואי, בחסות הכימיקלים.

אין לי כלום כנגד כימיקלים, רק שאני מעדיפה לטפל בבעיה ולא רק בסמפטום. רק ש.. טיפול הורמונאלי לא מוצא חן בעיני. יש יותר מדי תופעות לוואי.

נשארה רק הדרך הקשה: לא לגעת בקפאין, פחממות, מלח ושומנים. בעעע. נשאר לי לחיות על קטניות טפלות והמון ירקות. גם לזה יש תופעת לוואי - או כמו שאמא שלי אומרת: "עוד חס וחלילה תרזי"

וכדאי לעשות המון ספורט, כי זה משפר את מצב הרוח ומרגיע. אבל למי יש כח לזוז בשפל ה- PMS?

בסוף השבוע עשיתי מסיבת פרידה לסוכר וחבריו

מהיום דיאטה.

ממחר ספורט. 

 (מעניין אם אוכל להתחייב לזה או, כמה זמן כל זה יחזיק מעמד?)

-

דודה שלי אומרת שאחרי לידות יש הקלה זמנית וממליצה על גניקולוג טוב שימליץ בתורו על מיטב הטיפולים בתחום.

מרב החזירה לי צמח - שיח אברהם מצוי או vitex agnus castus. שותים תמצית זרעים.

• מאמר
• תמצית
• אגדות עם
• קטיף אורגני