באת, קראת, הגב/י!

אני בהריון

רק הוצאתי את ההתקן ומיד נכנסתי להריון. למרות שנשמרנו, למרות שנזהרנו.

זה לא יאמן, אלי מתעטש עלי ואני בהריון.

זו הפעם החמישית שהוא מתעטש עלי. זו הפעם הרביעית שאפיל. רק שעכשיו אני לא כל כך בטוחה בעצמי ואולי בגלל זה אני שוברת שתיקה.

יש לי כל כך הרבה טיעונים שבעד. הבעיה, שיש עוד יותר טיעונים שכנגד. רובם דביליים.

כן, איך תגדירו "חלקי חילוף", אם לא טיעון דבילי הגובל באכזריות. טיעון מטומטם אבל הפחד קיים. ילדים נהרגים במדינה הזו. מנשיכות כלבים, מהזנחת רופאים, מצליה איטית באוטו סגור ונעול. אני שומרת על ילדי מעט לפני גבול החנק אבל אני לא לבד בעולם וגם הם לא.

אם מחר יעברו ברחוב והכלב שיונתן רגיל כל כך לעשות לו טיזינג יחליט להשיב עטרה ליושנה על חשבון מחמלי...

ואם גג יפול מעל ראשם

ואם

די

אני פותחת פה

על הילדים אני  מחזיקה צרור מכובד של אמונות טפלות שלמדתי מהמטפלת הרוסיה הראשונה שלי 

למטפלת הרוסיה הראשונה שלי קראו סבטלנה. היא היתה זקנה, נמוכה, רזה ותזזיתית. אמא צעירה, לא ממש יודעת איך לבחור מטפלות, אז הקמנו חמ"ל: סבתא שלי, מרב ואני. חיטטתי קצת בכלום אינטרנט שהיה אז וגיבשתי איזו רשימת שאלות. אין לי מושג איך היא ענתה עליהם אבל מועצת המכשפות החליטה שהיא ראויה. אולי בגלל המרץ. סביר יותר להניח שבגלל המעסיקה הקודמת שלה - רופאת ילדים וותיקה ומוסמכת. הן שמרו על קשר טוב, מה שהבטיח לנו, אספקה שוטפת של מידע רפואי בלתי אמצעי ומעט שקט נפשי מדומה.

כל יום היתה סבטלנה מורידה את התינוקות בעגלת תאומים מסורבלת, 20 מדרגות עד לחצר. מכסה תצפית ישירה על פניהם, בשני חיתולי בד ויוצאת לסיבוב היומי. כל ילד שהיה מעז להתקרב, היה מנופנף מיד שחס וחלילה לא יביא אתו שלל וירוסים, חידיקים ומרעין בישין (מהמרעין בישין היא חששה יותר ונגדם היה לה אוסף קללות ברוסית, אוקראינית וצ'צ'נית).

אח, סבטלנה. הפיצה הנוראית שהיא הכינה לנו ואיך שלא היה לנו לב וטרפנו בגועל את כולה מול מראה פניה הזורח.

אח, סבטלנה. פיטרתי אותה אחרי חודש - עזבתי את העבודה, עזבנו את באר-שבע ועברנו למרכז.

נו, מה אעשה?

הפלה?

שוב הפלה?

עם כל ההפלות האלו, כשארצה ללדת כבר לא אוכל. <- הנה עוד טיעון דבילי. או בגרסתו הפחות אנטיליגנטית (כן, יש כזו) כל כך הרבה אנשים סביבי מתקשים להכנס להריון ואני יוק - מתעברת בקלות ולא מעריכה. אלוהים ממש נותן אגוזים למי שאין שיניים.

לא להאמין שאת שנות ההוללות הראשונות שלי עברתי באמונה עמוקה כי אני עקרה.

לא סתם אמונה. כזו עם בסיס מדעי, על סמך ניסוי וטעיה. או בעצם ניסוי והוכחה (לא חכמה אבל לפחות ממוזלת הייתי - כנראה שגמרתי את כל המזל שלי אז) שנים שהייתי מחכה דפוקת לב לבואו של המחזור הגואל. שנים שהייתי בטוחה כבר שזהו, הוא כבר לא יבוא. שנים ששוב פיספסתי בספירה, הביאו אותי לביטחון העמוק בעקרותי. זה עד שהכרתי את אלי. המתעטש.

רק אמרתי לעצמי "תפסיקי קצת עם הגלולות, זה משמין ואת ממילא עקרה" ובום! לא הספקתי למלמל "איזו מטומטמת" וכבר אני מובלת על מיטת בית חולים לגרד את ילדי הראשון.

הפסקת קפה (לקפה קר בספל מתכת יש טעם לוואי - FYI)

ילד בפוטנציה, הוא לא ילד? לא! הוא צבר תאים. כמו גידול סרטני. לקרובת משפחה אהובה יש גידול סרטני בשד. הרופאים אומרים שזה גידול קל. מהקלים. חודש של חרדה קיומית, זין על העולם, דרמה, פינוק וניתוח פלאסטי וזה עובר. נקווה שלתמיד.

חברה אהובה ילדה פגים קטנטנים. דאגה וחרדה להם ולה. שתישן, שתאכל, שתיתן לי לעזור לה.

החיים סביבי סוערים והנה גם אני במערבולת. לא אוהבת. מעדיפה חיים קטנים, עם החלטות קטנות, משעממות. שום דבר הרה גורל. לא רוצה לאבד תינוק רק כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. כן, הוצאות של תינוק באמת גדולות עלינו עכשיו - אלי לומד ואם יבוא תינוק אולי יאלץ לעזוב את הלימודים. כן, זו הסיבה להפלה - הדיבילית מכולם.

הוא שכלתני ומחושב, בעלי שלי ואני מסכימה אתו. גדול עלינו תינוק עכשיו. גם אז היה גדול עלינו התינוק וכשבאו שנים כמעט וטבענו בגדול גדול מדי הזה. בסוף יצאנו מחוזקים, לא?

תינוק - זה איש קטן

פצפון שכל החיים בוכה ובוכה ובסוף בא בטענות

ילדון מלא אהבה ושמחה

ילדונת של אושר מרוכז

אני בברוך

עצות מבלבלות אותי אפילו יותר

בעיה

עד עכשיו, ידעתי תמיד מה לעשות. היה לי ברור. עכשיו אני מתלבטת - מצב חדש ומשונה.