באת, קראת, הגב/י!

כמו תינוקת אני: ישנה, אוכלת, מגהקת - נטולת כוחות לכל דבר אחר.

מדי פעם תוקפים אותי יסורי מצפון קשים ואני מדיחה הכלים (אושר גדול) או מטפלת בהררי כביסה (מדיטציה למאותגרי אלוהים). חוץ מזה כלום (טוב נו, בימי השבוע אני הולכת לעבודה, שם לא ממש נותנים לי שניה של שקט).

התרגלתי לציצי הגדול, להתקפי בחילה מלווים בצורך לבלוס, להתבהמות הפופוטמית.

התרגלתי לסף העצבים הנמוך (יד קלה על הדק הקריזה) - גם אלי והילדים התרגלו.

התרגלתי לעלות כל בוקר על המאזניים ולראות שאני אוטוטו סופגניה.

דיווחים בירוקראטיים:

לפני חודש בערך, ראיתי גניקולוגית ששמחה מאד לשמוע שאני לא רוצה את הריון והמליצה לי בחום לעבור הפלה אצלה תמורת 2500 שח בלבד. אחרי תחנונים הורידה ל- 2450, אמרה שלה זה עולה יותר והבטיחה לרשום פתק לועדה שנכנסתי להריון בעודי מהותקנת. שטופת לבטים (וגם הורמונים בל נכחיש) חכחתי וחחכתי וכיכחתי גם (מה הספלינג של המילה הבלתי אפשרית הזו) בדעתי - להפיל או להשאיר עד שדודות טובות אמרו לי "אלוהים" ועד שאלי אמר "את מחליטה", אז החלטתי, נפל דבר (לא התאפקתי) - יפול העובר. ילדי הפוטנציאלי, הקט שתרם נולד - יפול. ימות בטרם נולד.

אוי כמה דרמה.

עשיתי מה שאני ממליצה לעשות תמיד - הלכתי לראות רופא אחר שאמר לי בדיוק מה לעשות והקל את יסוריי. ככה:

1. בדיקות דם - V

2. להביא מהרופא הראשון בדיקה שמאשרת שהוציא לי את ההתקן בתאריך הזה והזה - V

3. לעשות עוד אולטרסאונד שמאשר את גיל ההריון (נקבע תור ליום ראשון בבוקר)

4. לקבוע תור לוועדה רפואית

5. לקחת טופס 17 מהקופה - הוצאות עליה, הפלה בחינם!

הללויה ובא לציון גואל.

בשבוע הבא, אם יהיה לי כח, צפוים דיווחים מדממים מזירת הקרבות.

stay tuned.