באת, קראת, הגב/י!

מדי פעם כשכבר נשבר לי כמעט מכל זה, אני שוקלת ברצינות את אחת ההצעות המוקדמות של אלי - לעבור לבית משוגעים. טוב, אני קוראת לזה "בית מרגוע לתשושי נפש".

מה רע?

לנוח קצת, להיות כמו בחופש גדול, לא לעשות כלום. לקבל קצת שקט. מכולם. מכל העולם.

אני יודעת, זה עשור קשה השלושים ומשהו ובסופו מגיע 40 המלבב.

40 שאני מחכה לו מאז שלהורי מלאו 40 וחזיתי למולי בפליאה בפריחה המלבבת של הגיל הזה, אז ידעתי - ב- 40 יהיה טוב. ממש טוב. אז יהיה טוב כמעט כמו בתיכון, כשאין יותר מדי דברים לדאוג להם, כשאין יותר מדי מחויבויות מעצבנות מעיקות משגעות.

בית חולים לתשושי נפש לאיזה חודש ככה, מה רע?

קצת לנוח, קצת שקט בדרך ל- 40.

פויר אמר את זה יותר טוב ממני - אני מתגעגעת לבטלה.