באת, קראת, הגב/י!

אלי אסף אותי ושעטנו להגיע בזמן.

כרגיל כשאנחנו שועטים להגיע בזמן, גמרנו ברבע שעה איחור.

יונתן חיכה ליד הכיתה (ילד טוב) והילה אין.

אמרתי למורה בתקיפות שבפעם הבאה תבקש מהילה לחכות לי בכיתה והיא ענתה לי במשנה תקיפות, להגיד לה בעצמי. חוץ מזה היא סוגרת את הדלת וכדאי לי לקבוע איתה במקום יותר נגיש. למשל ליד השער.

ליד השער אכן היא היתה, מלווה בשלוש בנות כיתה ג'. אחת מהן החונכת שלה. הילה היתה מאושרת עד הג. ילדה בכיתה גימל שיחקה איתה בהפסקה, דאגה להוציא אותה מהכיתה בסיום הלימודים ואפילו נתנה לה את מספר הטלפון שלה. מרגע זה, במרווחים של רבע שעה על השעון, ביקשה הילה לממש את זכותה לדבר עם אלמוג החונכת בטלפון. בגופי היגנתי על פרטיותה של אלמוג. בגופי.

טוב, גמרנו פרק א', הגיע זמנו של פרק ב' - ה צ ה ר ו ן.

מכיוון שהגענו באיחור, וגם פטפטנו שעה עם ילד דבק מעיק בשם תום שחיכה לאמא מאחרת ליד העץ, כשהגענו לצהרון הסתבר שדלתו סגורה ורק זוג מיותם שהכרנו מהגן דאג לעדכן אותנו שבדיוק פיפסנו בלאגן גדול. עשרות הורים שצבאו על דלת הצהרון גורשו בגסות בידי מדריך עצבני ולחוץ שנשאר בסוף עם שלושה ילדים בכיתה. האמא דיווחה שהציצה בסירים. יש סירים של אוכל והם אוכלים בכלים חד פעמיים מזוגי מצקת.

קוסקוס. היא ראתה קוסקוס (טוב שלא פירה דלוח).

לפחות יש מזגן בחדר וגם בכיתות יש מזגן. בכיתה של יונתן יש גם שטיח. הפלא וופלה - שטיח בכיתה (נו בטח, שרית האמהית לא תשים שטיח?). גם למורה של הילה קוראים שרית. להלן שרית שתיים ושרית שלוש על שם הכיתות בהתאמה.

אלי נכנס לצהרון לברר עניין וגם אותו זרקו.

הוחלט להתקשר לחברה שמפעילה את הצהרון ולהתלונן.

אני הייתי עסוקה בלצעוק ליונתן שיחזור כבר מסיבוב הקפה סביב מגרש המסדרים הבית ספרי בגלל הצקות גועל של ירדן (הבן של הזוג שהכרנו מהגן) - לא ידעתי, יונתן מפתח גועל ממסטיק שיוצע מהפה בתנועת נחש.  צריך לאמן את הילד בגועל נפש אמיתי - היז גואינג סיס און מי.

ירדן והילה עשו יד אחת להצקות על יונתן.

זה נגמר בדחיפה חזקה של הילה אל מול הקיר בגנות הבגידה.

לקיר שלום.

הילדה בכתה

הילד בכה (שלי)

חיבקתי את שניהם, לימדתי אותם פרק בנאמנות בין אחים והלכנו.

אלי המתוק החליט לוותר על עבודה לטובתם ולטובת קניות קלות ואני חזרתי לעבודה פרק II.