באת, קראת, הגב/י!

חזרתי שעה לפני ההדרכה. הייתי אמורה להעביר הדרכה ללקוחות, על מערכת מלאה באגים בסביבת QA.

קודם כל העברתי תיקונים שלא נבדקו סופית בפיתוח - סיכון גדול. ענקי. אבל להציג ללקוח מערכת נופלת כל רגע, הרבה יותר מביך.

גייסתי לצידי את המתכנת והבודק - ליתר ביטחון וגם שמשהו ידע לענות על שאלות שם.

ואז הם הגיעו:

חמישה אנשים שאני לא מכירה, אחד מהם פגשתי באפיון דרישות ראשוני והבוסית של כולם בחופש. אושר גדול.

לבשתי את החיוך הכי פוטוגני שלי ועשיתי סבב לחיצות ידיים. שמות מייד שכחתי ותכף גם כולם ידעו.

פ א ש ל ה   ר א ש ו נ ה   היכונו וראו.

ברוב כבוד והדר נכנסנו כולנו לחדר ישיבות רק כדי לגלות שהוא תפוס ע"י אוכלי צהריים (תאילנדי ריחני במיוחד, אם אתם מתעקשים לדעת) שעוד העזו לקטר מה פתאום אני מגרשת אותם באמצע הטניס. קישטה. ברה ברררררררררר. רגע תחזור, איך אני מעבירה פה מטלויזיה למוניטור?

שוב לבשתי חיוך פוטוגני, הזכרתי למתכנת ולבודק להפסיק לרעוד ולהתכבד נא לבוא. הצגתי את כולם בפני כולם. אופס, שמות - אילתרתי. עכשיו לכולם יש כינוי.

התחלתי באיזורים המוכרים ואז הבוסית שלהם נכנסה. דחתה את החופש - זה חשוב.

מד הלחץ עולה.

התחלתי מהתחלה, ציינתי שאנחנו מוגבלים בזמן, דלגתי מעל מכשולים, קיפצתי מעל מהמורות תעופה ובאגים ואז ...המאסטר נכנס. מד הלחץ מגיע לפס האדום.

עברתי לפירוטכניקה: תראו את הפיצ'ר הזה, איזה יופי, כזה לא היה לכם קודם. שופו לפיצ'ר ההוא, איזה חיים קלים יהיו לכם מעכשיו.

פתחתי חלונות, שכפלתי מחרוזות, נמנעתי מכל חיפוש פן תקרוס המערכת

וואלה

הם נמרחו על הרצפה: אנחנו עוקפים את המתחרים, איזה יופי לנו, איזה שרות טוב נוכל לתת ללקוחות שלנו.

מחיאות כפיים

וילון.

שאלתי את המתכנת איך היה: "נס. זה היה פשוט נס". את החלק ההוא ראיתי בפעם הראשונה עובד בלי ליפול.

המאסטר היה מדושן עונג.

אפילו הבודק הפסיק לרעוד ושחרר חיוך קטן.

לא רע.

עד שהביג בוס התחיל לשבח ביצועים בקול במשרד ואני חזיתי במו עיניי איך שיערות לבנות חדשות צצות על ראשה של המנהלת החדשה שלי (מנהלת פיתוח צעירה ממני בשנתיים, במקום הזה מיומו הראשון ואין לי שום אינטרס לאיים עליה)

רק נגמר הסיפור הזה, ומיד צריך להתחיל את ההעברה. פעולה טכנית למדי שהפכתי לכמעט אוטומאטית כדי להפחית שגיאות אנוש. בכל זאת משימה אחת לא נבדקה כראוי (יש, לא מסתדרים בלעדי) ואת הבאגים גיליתי רק בפרודאקשן.. חזרתי מזה מהר, דיווחתי לכל הממונים ורצתי משם.

מתחיל טכס פתיחת שנת הלימודים. אסור לפספס. אלי מחכה לי למטה.

הספקתי הכל על השניה.