באת, קראת, הגב/י!

התישבנו כולנו לצפות בחדשות (צילמו את הכיתה של הילה לאייטם המסורתי "שלום כיתה א").

בפרומו הראו שוט קצר של הכיתה אבל הוידאו שלנו נדפק (יש ערמה של מכשירי חשמל מקולקלים בסלון: וידאו, טלויזיה ומערכת - מוזמנים להציע הצעות רכישה, גם שקל אחד בא בחשבון. נשפכה לי כרגע כוס מים על המקלדת, הנה עוד מכשיר חשמלי לערמה. מקלדת נחשב מכשיר?)

אני בסלולארי, אלי בקווי, מתקשרים לכל העולם ואשתו שיקליטו לנו. אבא שלי לא מסוגל לתפעל את הוידאו. המכשיר של אמא של אלי לא מכוון ואח שלו שאצלה לא מבטיח כלום אבל ינסה. בכל שלושת הטלפונים של אחותי עונה הפקס ובעלה אצל הוריו. מתברר שאין להם בכלל וידאו. מזמן עברו לדיוידי. מרב מניקה עכשיו. הוידאו של מיכל לא מקוון גם הוא ובכלל מגיע לה מזל טוב.

מזל טוב למיכל שנולדה בראשון לספטמבר.

בן דוד שלי הבטיח שינסה אבל הוא באמצע מיכאלה וגם אנחנו מדלגים בין סצנות רצע צפויות ומפוהקות בטלנובלה לחלקיקי רגעים מהחדשות.

עד הסוף דילגנו ככה.

בסוף הביאו אייטמים אחרים ולא את הכיתה של הילה.

מאוכזבים הלכנו כולנו לישון, לא לפני עשרות טלפונים לסליחה לא ידענו, אמרו שיהיה.

כולם ישנים מלבדי, שאם לא אתעד היום, מחר כבר אשכח ויום כזה ממש אסור לשכוח.

כשהתחלתי פוסט מספר אחד לפני שנות דור וחצי, התקשרה השרית של הילה לספר שמחר גומרים מוקדם מהרגיל וגם יש ספורט. כמה טוב שהתקשרה, כי הבטחתי להילה שאבקש ממנה להביא את הקלטת לכיתה.

ביקשתי.

לילה טוב

הכל תועד.