באת, קראת, הגב/י!

מסעדת אילבאבור בפאתי אום אל פאחם, מזמנת חווית בליסה נדירה.

באנו: שישה מבוגרים צרובי שמש ועוד שני ילדים שבדיוק התעוררו משינה במכונית. החשש הקל (בכל זאת היו התרעות וסיני רחוקה) פינה מקומו לשמחה מהולה בריר ברגע שנכנסנו פנימה וראינו את החגיגה בשולחנות: שלושים וריאציות על טחינה הדרגות סמיכות ותיבול שונות עם ירקות שונים, כמה חצילים ולבנה ועוד כמה וריאציות על ירק. כרובית ברוטב טחינה ניצחה את כולם. לא יודעת מה היה שם אבל זה היה מדוייק. וגם הררי פטרוזיליה קצוצה בלימון וטאבולה. בטח היו שם עוד דברים. זה היה עשיר הרבה יותר מירק עם שברי חיטה. כל העושר המגוון הזה הגיע רק אחרי שהזמנו עיקרית, בלווית פיתות טאבון שטוחות. משהו בין העיראקית של הלאפות  לתחתית הדקה של  פיצה האט.

לעיקרית הזמנו שוק כבש ממולא ובגמלוניות של מתחילים אמרנו ננסה גם את הקבב בשמיכת בצק כי אולי הכבש לא ישביע את כולנו.

כשהגיע, היינו שבעים לגמרי מהראשונות. המלצר החייכן פרס לפנינו את האריזה המהודקת והריח הכריח לפנות מקום. אח, זאת היתה מנת הכבש שעשתה לנו חוויה מתקנת (לפני מליון שנה טסנו, אלי ואני, בהתקף ספונטניות לקפריסין. שכרנו ג'יפ, קנינו קלטת של אבבא ויצאנו עצמאית לגלות את היבשת. באחד מהמדרונות ההריים, עצרנו מרעב וגם כי היה פאנצ'ר. במזנון היה רק כבש אז אמרנו אם הרפתקאה אז עד הסוף. - היה מגעיל, קה ומסריח. מאז לא בא דבר כבש אל פינו עד אלברבור).

בית לכבש ממולא:

חתכו לו את הרגל והשקו אותה שיכר

דחפו לה פנימה אורז וטונות של צנובר

צררו החבילה והניחו בתנור

שתיערב לחיך עדין וגם לזה הבור.

יונתן לא הסכים לטעום אפילו ביס. הילד מסתפק בלחם, מיץ תפוזים וצ'יפס. הילה עשתה את עצמה טועמת בשביל הרקורד אבל כשהגיעו הקבבונים האפויים בשמיכה, הם טרפו הכל וליקקו את האצבעות. כמה טוב, כי לנו כבר באמת לא היה מקום וחבל לזרוק.

אבל אני, למרות הפסאדה, אשת מתוקים אני. וככזו, אני מתוודה שה..  (מופלטות? לא - מעמולים?מלוואח? לא - שיט, שכן של קנאפה, נו, ברח לי) הקטנים, בצקי שערות עם הפיסטוקים ושקדים בפנים - שלהם, הם הכי טובים שטעמתי בחיי. אולי זו הטריות. אולי תבלין סודי. משהו היה שם קסום.

ואת הקפה הקטן ליד המתוקים הם מבשלים בקנקני מתכת מסוגננים על מנגל.

נשבעת.

לא נורא יקר. בסביבות 90 שח לראש מבוגר.