באת, קראת, הגב/י!

פרולוג: צוואה חשובה מכדי לא להיכתב. חשובה מכדי להדחף למגירה. לכן אני כותבת פה, למרות שלא ידועה לי שום סיבה להזדקק לה בקרוב.

אין לי הרבה רכוש. יש בית ממושכן ברובו. יש מעט כסף בביטוח חיים וקרן השתלמות. את הכל אני מורישה לבעלי וילדי בחלקים שווים. במקרה בו אני ואלי נמות יחדיו, האפוטרופוס של הילדים יטפל גם בכסף לטובתם (ז"א ישתמש בחלקו, עד חצי, להוצאות שוטפות ואת השאר ישקיע בתבונה), עד שיגיעו לגיל 18 ואז יתחלקו בשארית חצי בחצי ובתנאי שישמר סכום כסף בצד ללימודים גבוהים עבור כל אחד מהם.

במקרה ששנינו נמות, אני מעדיפה שהורי יגדלו את הילדים. אם ימנע מהם מסיבה כלשהי, אזי אתי - אחות של אלי, אח"כ אמא של אלי או מרב. מי שתיגרם לו פחות טרחה.

את בגדי יש לתרום לצדקה. את ספרי יש להחזיר למרב. את הציורים שלי אפשר לשמור באיזו מגירה עד שמישהו יתעניין בהם. את הבלוג יש לצרוב על דיסק ולשים באותה מגירה עם הציורים.

האפיונים שכתבתי, לא שלי לתת.

אפילוג: יופי של חשבון עשיתי ליום כיפור. לא ממש חשבון נפש, יותר בכיוון של ספירת מלאי.

טוב, שבשנה הבאה, יהיה לי גם משהו פחות גשמי להוריש.