אתמול נזכרתי שיותר מדי זמן לא כתבתי ובעצם יש לי המון עדכונים כי אני בתקופה היפר דעתנית וכל מני דברים מרגיזים אותי והבמות הרגילות לא מספיקות לי. אז ככה:
1. הכי וותיק - "ראוי" ובהטיותיה השונות: ראויה, ראויים, ראויות וכו - המילה ששברה את השיא של "עצמוני" ומקפיצה לי את הפיוז. למרות שהבון טון הנוכחי קובע שיש להכחיש כל קשר להשרדות למרות שבשבת אין שום דבר יותר טוב לעשות חוץ מלצפות בחזרות מונוטוניות של משפטי דן-נעמה-ומרינה.
2. מזמן שאני מתעבת עורכי דין אבל לאחרונה צירפתי רופאים לקבוצת פסולי החיתון מטעמי בחירת פאקולטה
כל זה, בגלל שבמחלקות האלה דוחפים למתלמדים הצעירים הרבה יותר מדי משפטים בנוסח - אתם העידית, הדובדבן שבקצפת, הזבורית שבשמנת שמוציאות בסופו של דבר אנשים שעושים את עבודתם מוקפים בהילת יוהרה שמונעת מהם עצמם להיות בעלי מקצוע טובים יותר ומאיתנו, לקוחותיהם, לסבול משרות גרוע. עכשיו, אצל עורכי דין זה עוד מיילא, כי האדם הסביר יכול לעבור חיים שלמים מבלי להתקל בכזה ועוד יותר טוב, מאחיו הגדול והסופר יהיר - הוא השופט.
אבל עם רופאים זו בעיה, בעיקר כשדרים במשפחה אחת עם בעל היפוכונדר, ילדים וגם סבתא היסטרית שמנג'סת ללכת לרופא על כל אפצ'י של הילדים ומפקחת על הביצוע ובעיקר בהריון כשרוצים לראות מדי פעם מה שלום העובריקו בבטן.
אז מצאתי לי שיטה, אני באה לרופא מוכנה. ז"א אני עושה את כל עבודת ההכנה בבית: חוקרת וקוראת את כל מה שמוצאת על הסימפטומים, מאבחנת או מוצאת אילו בדיקות נדרשות לאבחון ובאה לרופא עם בקשה ברורה בנוסח "דר, תביא הפניה או מרשם כזה וכזה"
למרות כל אלו, לרוב, אני מעדיפה להזניח ולחכות שיעבור ובכל מקרה, לנסות ולהמנע מאנטיביוטיקה. הצלחתי כבר עם ההיפוכונדר והילדים, נראה איך אצליח עם הקטנטנה כשתיוולד.
3. באותו עניין - קראתי כתבה על קרישי דם ונזכרתי שבמשך החודשים החמישי והשישי (בערך) נורא כאבה לי כף הרגל. זה לא היה כאב של שריר וגם לא של עצם וכרגיל חיכיתי שיעבור. התאור בכתבה של הכאבים הנגרמים מקרישי דם, היה דומה מאד למה שהרגשתי.
נכון לשבועות האחרונים, אני כבר לא מרגישה את הכאבים האלה אבל הסכנה עם קרישים שהם מתחילים לנוע במחזור הדם ולעיתים רחוקות, גם נתקעים בלב (התקף), במח (שבץ) או בריאות (תסחיף ריאה). האחרון ממש הורג והבעיה עם התסחיף הזה, שאי אפשר לחזות אותו, אי אפשר למנוע אותו ומרגע שהתרחש, זה מוות בטוח ליולדת.
בד"כ נותנים לאנשים עם בעית קרשיות מדללי דם (אספירין וכאלה), אבל אני לא בטוחה שאני רוצה דם מדולל בזמן לידה - ארוע משפריץ דם לכל הדעות ואני גם לא בטוחה שיש לי בעית קרישיות או שבכלל זה היה קריש.
אני בטוחה שאני רוצה לבדוק ומסתבר שאפשר לעשות דופלר או אולטרסאונד לוורידים ולראות אם יש שם חסימה, אבל בשביל זה אני צריכה להיות באינטראקציה עם רופאים שסביר להניח יגידו לי לא להיות היסטרית (אני לא, אבל למה להם להתבלבל עם עובדות) ושהסיכוי מאד נדיר (אני יודעת) ושהבדיקה יקרה (מעניין לי את קצה הזרת). אם אמות אצטרף לאחוזון הקטנטן בסטטיסטיקה אבל אשאיר ילדים שיהיו 100% נטולי אם וחבל.
טוב, אני לא אתקפל על ההתנגדות הראשונה כן.
אצא למאבק בממסד הרפואי
wish me luck
4. כמו מיליונים אחרים מסביב לעולם, גם אני לא מפסיקה לשמוע את אמי ויינהאוס. הראשון שלה (Frank, במיול הקרוב לביתכם) אפילו יותר טוב.
5. הלידה מפחידה אותי.
בפעם הקודמת קייסרו אותי והוציאו ילדודים יפים ועגולים מבלי שסבלתי ציר בודד. הפעם נפלתי על השכל ואני רוצה את כל החבילה... בלי אפידורל ובלי לשכב במיטה ובלי שמתמחים יבואו למדוד לי את הפתיחה. עוד מטר וחצי בהחלקה והייתי יולדת בבריכה בבית, עם דולה או בלי, אבל את טיפת ההגיון שנשארה לי אני מפנה לבחינת בתי חולים. בינתיים בא לי על תל השומר כי עושה רושם שלא יתעסקו שם עם להכריח אותי לשכב במיטה ופעולות חודרניות אחרות. (אני לא מתחייבת. יכול להיות שברגע האמת אשתפן וצרח לאפידורל).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
