באת, קראת, הגב/י!

גם השבוע התפרסמה במוסף כתבה פמיניסטית על דילמת האמהות העובדות. הפעם במעריב. זה התחיל בכתבה המצולמת של אילנה דיין ונהיה המקבילה האופנתית למגפת הרווקות מלפני כחמש שנים. ברנזה עושה כתבות על עצמה. חבורה של עיתנאיות/במאיות/סופרות/תסריטאיות שלפני חמש שנים היו רווקות כולן ועשו מזה עניין גדול עד שהתחתנו וילדו והיום אותן בנות מטופלות בילדים קטנים ושוברות את הראש איך זה מסתדר עם החיים שלהן עד כה.

לא תגידו נושא רחוק ממני.

גם לא תגידו משעמם. בעצם, חלק יגידו משעמם. למשל רווקים שההורות מהם והלאה, אבות לילדים בוגרים או גברים ככלל.

או!

אז דווקא את הגברים כל הנושא הזה אמור לעניין כי לפני שתספיקו למצמץ הבון טון יהיה - אמהות עובדות, אבות בבית ולילדים זה עושה רק טוב. כן, כמו שלפני מבול הרווקות המלבטות עם הדרינק, מי שמע בכלל על פיק אפ בר שלא כלל שני דרינקים מהולים ותשלום לגברת ביציאה. הי, מי שמע על נשים שלא מתביישות לבקש את האורגמה שלהן מדיום רר ותכוון לדגדגן אם לא קשה לך.

כן, המהפכה הבאה היא מהפכת הנשים העובדות וכמו כל מהפכה נשית היא תלווה בנשק לא קונוונציונאלי. לא כזה שכולל בקטריות. יותר בכיוון של מהפכה תרבותית רכה: כתבה בעיתון כל שבועיים + סרט שובר קופות + סידקום מתמשך שיוכיח לכולם כמה אבא בבית זה סקסי (וזה באמת סקסי. תאמינו לי, אני יודעת).

זה כבר התחיל, שימו לב:

השכן שלכם, כלכלן שפוטר בגל פיטורים אינטנסיבי והחליט לקחת שנה הפסקה, להשקיע בכדורגל עם הבן ובארוחת ערב לאשתו.

בן הדוד שבדרך לתואר שני, אמר "עזבי מטפלת, אני ממילא בבית לומד"

הקולגה שעזב כי מילותי האחרונות של אביו היו "חבל לי רק שלא ראיתי אתכם גדלים. פספסתי את כל הצעדים הראשונים".

יש המון שאלות שעולות כשחושבים על סידור משפחתי כזה. מה זה עושה לנו למשל? ההגליה הזו מהספונז'ה/מטבח/חוגים? האם נהיה מוכנות בכלל לוותר על הטריטוריה הזו? נוכל לסגת צעד אחורה או נתעקש לנהל את הבית מרחוק "שטפת? יופי. ופאנלים גם?" או שנפסיד בדיוק את מה שהגברים הפסידו במשך עשרות אלפי שנים - הזכות והכבוד לראות ילדים בצמיחתם.

אלא אם כן אפשר גם וגם פלוס תירוץ שמסדר את כל רגשי האשמה, ממרק את המצפון המקצועי ואפילו ממלא היטב את החור ברזומה - לימודים.

מה עשית אדוני, מר איש מקצוע פטיש-שפיץ-פלאייר, בין 2003 ל- 2005? האם ישבת בבית וגידלת את ילדיך?

מה פתאום. אני חיית עבודה אני. כתבתי תזה מנומקת על תקשורת בין ליוויתנים בים הדרומי. הצגתי בכנסים, רכשתי נכסים אנטלקטואליים וקשרים חובקי עולם (בעיקר ב- ICQ, אחרי שהילדים הלכו לישון - טוב את זה לא נספר).

ואולי יצמחו ככה ילדים אחרים. פתוחים יותר מגדרית. ילדים שיגדלו לתוך עולם של שותפות גמישה. של חלוקת תפקידים דינמית. פעם אמא בבית ופעם אבא בבית. אבא ואמא, שניהם, כל אחד מהם, יכול לעשות הכל: לבשל, לעבוד, להחליף ניאגרה או לפתוח סתימה. אולי זה יגרום גם להם להרגיש שהם יכולים לעשות הכל ולא כבולים מגדרית למודל מסויים.

אני חושבת שמודל כזה של הורות, יכול לתת לילדים הרבה יותר בטחון ובטחון זה כח.