באת, קראת, הגב/י!

זה היה חודש מתיש

זה היה חודש משעמם

ובכל זאת זה היה החודש הכי נפלא - מלא בהכרות חדשה עם אפרוח אדם ישן, יונק ומחרבן, בסדר הזה ועוד כמה שניות ביום מתיחס לסביבתו, אבל השניות הקטנות האלה - עולם ומלואו, הקיטש בהתגלמותו, ניחוחות אושר ורדרד ומתוק. שאר הזמן מתיש לי ומשעמם לי.

הצלחתי (טפו טפו רוב הזמן) להרגיל אותה להרדם במיטה ולא על הידיים ולישון 7 שעות ברצף בלילה. אלה הישגים מזהירים במדד אימהי.

אני מצליחה לצאת לטיול כל יום, למרות שאת רוב הדרך חזרה אנחנו מבלים על הידיים ולא בעגלה.

אני שוברת את הראש להבין מה קורה לה בדיוק, כשאני מסובבת את העגלה לחזור, שהיא פוצחת בצרחות אימים וכל האנשים ברחוב חושבים שאני אמא מתאכזרת ובכלל תינוקת כזו קטנה צריך להשאיר בבית עד שתגדל. להיות בת 18. 

בכל מקרה, אתמול, יצאתי איתה במנסארי (טוסיק עלי בלי ידיים) והיה שקט יותר וצפוף יותר ומזיע הרבה הרבה יותר, אבל שקט. ויצאנו מהבית שזו ברכה קטנה, כי כמה אפשר כבר להיות בבית ולעשות דברים שאמהות עושות בבית ולבהות בטלויזיה שאר הזמן.

אני מתחילה להבין את האמהות הפסיכיות שמלמדות את התינוקות את הפרצופים של כל נשיאי ארה"ב (היה סרטון כזה שרץ ברשת פעם) זה מה-ש-ע-מ-ו-ם!!!1