גם אמהות שחולות מאהבה לילדיהם, כן גם אמהות שנוהגות לחבק את ילדיהם דבר ראשון בבוקר, דבר אחרון בלילה ופעם ברבע שעה בין לבין, עדיין נתפס להן מדי פעם איזה שריר בעין מעצבנות על הילדים.
כן, זאטוטים זה דבר מעצבן. אמנם כאלה בלי הגנים שלך, מעצבנים יותר. אבל אפילו הנסיכים הקטנים שהשרצת, מסוגלים מדי פעם להוציא ממך נרווים במיוחד כשזה בא יחד עם: לחץ בעבודה, מעט שעות שינה ופחות מדי הרפיה בצורותיה המקובלות (פעילות ספורטיבית בלוקל ג'ים).
וכל ההקדמה הזו למה?
כדי לספר שהדגנים הלא ממש חדשים של במבה זה איכס ולמה בכלל נתתי ללחץ של ילד בקושי מטר ורבע, להשפיע עלי.
אני ידעתי שהקורנפלקס של במבה, אין יותר איכס ממנו, עוד מהרגע ששזפה עיני את הפרסומת הראשונה של המוצר.
אני ידעתי שהבררניים שיש לי בבית לא יעזו לגעת בו עם כף-מטר-מוט.
א נ י י ד ע ת י!
אבל
הילד ברבר שבוע שהוא רוצה
ואלי בדיוק היה בסופר עם הנחיות מפורשות להביא קורנפלקס כי הקיימים בדרכם להתרוקן
והיה ערב, הייתי עייפה ולא עמדתי על המשמר
ולא שמתי לב
והרצפה היתה עקומה
ואלי התקשר הביתה ואמר (לקרוא בקול בס איטי ומעוות - כמו בסרט אימה, כשהמפלצת צצה מול הנרצח התורן) "יש קורנפלקס במבה, להביא?"
ואני אמרתי "טוב"
באגביות אמרתי "טוב"
לא שמתי לב ממש ואמרתי "טוב"
מה חשבתי לי לעזזל, מה?
שאם הוא ראה את זה בפרסומת הוא יעיז להכניס את זה לפה כשיהיה מולו בצלחת?
"טוב"
היום בבוקר התעוררו הילדודים בשמחה ובעזוז, העירו אותי בחוצפתם הרגילה וביקשו עזרה בפתיחת קופסת הדגנים.
בשניה ששפכתי את זה לצלחת, יצא החוצה האיכס הגדול.
ניסיתי לשדל, להוסיף חלב - לא הסכימו אפילו לטעום!
חזרתי לישון עצבנית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
