באת, קראת, הגב/י!

במסגרת אימוני "חטט לילד בתיק", אני נוהגת מדי פעם, אה, כחחח, כחחח, כן -

לחטט לילדי בתיק.

מכיוון שאני טירונית ועדיין מלאת רגשי אשמה על החדירה הזאת לפרטיותם (עלאק - במקלחת אני מנקה להם את הטוסיק, גם בפנים, ללא כל שמץ חשש) אני נוטה לבצע את פעולת החיטוט בימי שבת בלבד (זה וגם שרק בשבת מתפנה לי מעט זמן לפעילות הקדושה). כך יוצא שמדי שבוע, אני נדהמת מחדש מהודעה בכתב ידה של שרית המורה, המודיעה שיונתן לא הכין את שיעוריו ומבקשת מאיתנו, ההורים, להשלים את החסר. כמו כן, מדי שבוע, לוקח לי איזה רגע שניים להזכר שזו אותה הודעה מהשבוע השני ללימודים.

לעיצומו של עניין, בחיטוט השבועי, שהתבצע לפני שעות אחדות, גילתי צרור פתקים מהמנהלת, בהעתק כפול. צרור אחד אצל יונתן ואחד אחר, זהה לו בדיוק, אצל הילה (יותר מדי פסיקים במשפט הזה ואיך לעזזל אני שמה בו נקודות?) ובפתקים רשום כך:

פתק ראשון - אנו נאבקים קשות לשפר את איכות חייהם של ילדינו בבית הספר. אנא תרמו כאבת רצונכם: חמישים ועד מאתיים זוזי, להתקנת מזגנים בשלושת החדרים היחידם שנותרו חפים ממיזוג: חדר אומנות, הספריה ופינת החי. על החתום, המנהלת כך כך וכך.

?

פינת חי?

מה? למה להקפיא את הארנבות המסכנות? ובחורף לא חבל? ימותו כל השרקנים מעודף חימום. אבל נחמד הרעיון של התרומה. אולי אפילו נתרום. למה לא. בית ספר נחמד. לא קובע עובדות. מבקש תרומה.

טוב, מעניין מה בפתק השני - רכישה מרוכזת של שרותים וציוד אישי (יופי, רכישה מרוכזת  = הנחה). טיול - 110 שח, ארועים (ערב פתיחת השנה וטכס יום הזכרון) 25 שח, לומדות 15 שח, חומרי אומנות 25 שח, עיתון ביה"ס 15 שח. סיכום 190 ובגדול סה"כ 395.50 שח (ההדגשה במקור) את התשלום ניתן לפרוס. על החתום וכו וכו...

WTF

מאיפה עוד200 שח ולמה 110 לטיול? זה לא אמור להיות חלק מהתשלומים הכוללים ששלמנו לעיריה בתחילת השנה?

רשום גם "ע"פ הנחיות משה"ח, אין חובה לשתף בשירות רשות  תלמידים שהוריהם לא שילמו עבורו". זה אומר שהם לא ישתתפו בשיעורי אומנות? לא יקבלו עיתון ביה"ס? אולי כהתחלה שילמדו אותם משהו חוץ מ"יוסי בגינה". הוא לא אמור להיות בכיתה בשעות האלה?

בפתק הבא גילינו שה- 200 שח הנותרים הם עבור: סל תרבות, מפגש כיתתי עם סופר (כדאי להם שזו לא תהיה סמדר שיר) וגם שקל וחצי לועד הורים מוסדי. הי, גם על סל תרבות כבר שילמתי לעיריה. וזמן ללמוד נשאר להם אחרי כל פעילויות התרבות האלו או שלנצח יקראו על יוסי ועלילותיו בגינה.

דחפתי הפתקים עמוק למחסן ההדחקה (ליד דוחות ותשלומי חשמל שאותם מוציאים משם רגע לפני ניתוק) והמשכתי לחטט, הפעם בקלמר.

אופס

ממש בינות גירי צבע קלופי עטיפה, התגלו שני פתקים נוספים: אחד מוועד הכיתה הנכבד, המודיע בעזוז על הגדלת המס השנתי בעוד חמישים זוז וגם זה לא סופי כי בעוד חצי שנה ככה, אולי יגמר לנו הכסף על סומק ובשמים ונידרש לעוד. ועוד אחד מהמורה המזכירה לנו כי דרשה לקנות ספר לספרית הכיתה המרוששת (מעשה בענן שלא רצה להיות קטן - מי שיש לו, תרומתו תתקבל בברכה למה אין לי מושג איפה אפילו להתחיל לחפש כזה פיכס).

אלי ואני ישבנו וחשבנו מאיין לקצץ בתקציב המשפחתי.

חשבנו

וחשבנו

וישבנו

ועמדנו

וחשבנו

ומצאנו (לא עוד במבה, לא עוד יוגיהו ומתנות מקבלי מהיום רק מסבתא, כן)