באת, קראת, הגב/י!

עוד שבוע נוראי עבר.

כמעט מדי יום, הזיזו לי חתיכת גבינה ממקום למקום, העיפו לי כדורים או בעצם לקחו לי חתיכות מהפזל ודחקו בי להסתדר בלעדיהם.

כל יום התעצבנתי בהתחלה. שלחתי קו"ח בהמשך ורק אחרי סוגסטיה ממושכת, הצלחתי להמציא סיפור חדש

או תמונה חדשה לפזל חסר החלקים

או דרך חדשה במבוך

מה זה משנה? מצאתי משהו ונרגעתי.

גם כתבתי קו"ח באנגלית. שיהיה.

עוד מעט שבוע חדש ואיתו הפגזות חדשות.

(יומי החמישי ללא פחממות. גם זו נחמה)

לכבוד,

בוס חרא של אחותי היקרה,

שלום רב

          הנידון: דרישה להוציא מקל מהתחת ולשקול מחדש

מר זבל יקר,

ראשית נפרט את הנסיבות: לפני כשבועיים, אחותי שעובדת אצלך במסירות, במשך שעות ארוכות מדי ומקבלת בתמורה, משכורת צחוק מתחת למינימום ויחס מחפיר (אני ממש לא מבינה למה היא עוד שם, אולי כי אין מקומות אחרים בסביבת מגוריה), הודיעה לך כי היא רוצה לנצל את מכסת שעות החופש שצברה, לטובת טיול שורשים משפחתי. היא נקבה בתאריך, ציינה שהכרטיסים מאד יקרים ובלתי ניתנים לביטול ושהמון זמן לא קיבלה חופש ואתה אכן אישרת.

זוהי נקודת מפתח, בהמת היאור, התרכז - אתה אישרת לה חופש בתאריכים הנידונים!

לאחר זמן מה, התחשק לך בגחמה של רגע לפטר את אחד מעובדיך החדשים. היא איחר בדקותיים או לא ליקק לך את התחת מספיק עמוק. משהו הוא עשה שהעלה לך את הסעיף, עד היום מבררים מה זה בביב השופכין שעליו אתה ממונה, אבל בינינו, אותנו זה לא צריך להטריד. פיטרת.

אבל אוי, אבוי, איזו הפתעה, נותרת עם מצבת כח אדם מצומצמת. כל כך מצומצמת שלא תוכל להסתדר ללא אחותי. גם לא לשבועיים. גם לא לשמונה ימי עבודה. גם לא לרגע אחד. לא תוכל בלעדיה.

עתה, אתה מתנער מכל אחריות ומתעקש להורות לה להשאר, לבטל את הטיול ששולם כבר, לשכוח מכל מחויבויותיה האחרות, הכל כדי שהתחת שלך יהיה מכוסה. מעבר לכך, אתה עוד טוען בחוצפה רבה מנשוא, כי אם תצא לחופשה, הרי שהיא התפטרה בעצמה ולכן לא מגיעים לה פיצויים או כל סעד אחר.

אז תשמע לי חיפושית זבל מצוייה שאתה ותשמע טוב: אחותי טסה איתנו. שום דבר שתטען או תעשה לא ישנה את זה.

אנחנו, כל בני משפחת לום לדורותיהם, דורשים ממך להוציא את המקל מהתחת ולהשתמש בו בתבונה (לתקוע לעצמך בעין, לבקש מהשכן הבבון 80 מלקות, זה הסגנון, תאלתר). עכשיו, כשאתה רך, מוכן ובעיקר נטול מניירות של גורילה דרומית מצויה, אנא ממך, הפסק לפלוט שטויות. אם אין לך אנשים, עשה את העבודה לבד, מצא תחליפים, מצידי, סגור את העסק לשבועיים. אבל אם נראה לך שאתה הולך לטפס על הגב של אחותי, תחשוב שוב, כי יש דרכים, אתה יודע...

אפשר לשסות בך סוגים שונים של צורות חיים, שיגרמו לך כאב בדרכים שלא הכרת קודם

ואם כל זה לא יעזור, אפשר תמיד לשסות בך עורכי דין.

בברכת גלגולים בזפת רותחת,

בילי לום

עדכון

כרגע (אותו היום, 22:00) התקבלה ידיעה במערכת, כי הציעו לאחותי משרה נחשקת הרבה יותר. היא רק צריכה לעבור איזה מבחנון ועוד ראיון. כולנו ביחד נחזיק לה אצבעות.

(אגב, היא אהבה את המכתב וצחקה עד מאד)

זה התחיל מהעצבים שחטפתי על י (אות בדויה)

י היא ראש הצוות ממול, שנוקטת בשיטות ניהול מקפיצות פיוזים. זה פלאס קול צווחני, דיבור אוטוסטראדה ונטיה מעצבנת להתיישב במקום בו הנחתי לפני רגע את העט שלי, גורמים לי ללחץ מתון בנרב צוואר צד ימין.

כן, אני עובדת במקום הזה פחות משלושה חודשים והיא עוד מעט סוגרת שנתיים, אבל אם אני רוצה להמשיך לעבוד פה (ואני רוצה) אני צריכה למצוא דרכים יצירתיות להעיף אותה.

זה היא או אני בייבי.

הלכתי להתייעץ עם היועץ הרוחני העליון לענייני אינטריגות בעבודה - אלי בעלי היקר כמובן, שהוא אומנם כרגע לא בענייני עבודות (נהיה סטודנט לעת זקנה) אבל כוחו במתניו ותככים הם לחם חוקו.

סיפרתי לו בקצרה מה אני מתכוונת לעשות (בעדינות לשים פרוז'קטור על כל פאשלה שהיא תעשה)

סיפרתי לו מה מציק לי בה (עבד כי ימלוך + מעכבת העבודה + לא מספיק מקצועית + צורחת לי באוזן)

והמנייק הצדיק אותה!

שמעתם דבר כזה?

אישי בואשי, שעשה כמה תפקידי ניהול בחייו, באחד מהם אפילו גלגל מליונים, הקים חברה, ניהל עשרות עובדים עם כמה ערוצי שיווק בו זמנית וגם התמודד עם בוסים עלוקות ולקוחות ערסים - האיש הזה, אמר לי ששיטות הניהול שלה, יותר טובות משלי!

היא, שמתייחסת לעובדים שלה כאל פועלים בפס ייצור, מתזזת אותם שעות כשבעצמה חותכת מוקדם, צועקת ומתנפחת

היא, שמעכבת ייצור בשבועות, רק בגלל חוסר הבנה של המערכת

היא מנהלת יותר טובה ממני, כי אני רוצה להיות נגישה לצוות שלי

אני רוצה לתת להם גב

אני לא מוכנה לצעוק עליהם.

הם אנשי מקצוע טובים, שצריכים סיפוק בעבודה, מרגישים אחריות כלפי המוצר ולא ילדים שצריך לחנך

היא יותר טובה ממני!

בלעתי את העלבון וצעקתי עליו את הכל חזרה.

הבעיה, ששמעתי על הגישה הזו מעוד כמה מקורות. אמא שלי למשל, מנהלת כזו (שצועקת ומתזזת) ואני מעריכה אותה אוקיאנוס.

למרות הספקות, יש בי גרעין בטחון פנימי שאומר לי שבמקום הזה, הדרך שלי מתאימה יותר.

אין לי שאיפה להיות אלפאמייל. יותר שילוב של אחראית ראשית על טיב + ספק עבודה + יועצת + מרגיעת עניינים ומתוות דרך.

נו, מן פותרת בעיות כזו.

אני מקווה שזה מספיק טוב.

יש משהו מביך בטרחה, במיוחד בידיעה שמשהו טרח למענך.

זה עושה אי נוחות כללית. גורם להתפתל במקום. עכשיו אתה צריך להחזיר.

לא התכוונת, לא רצית, אבל זה המצב. עשו בשבילך במיוחד, לא ממש רצית, אז מה!

עשו בשבילך ועכשיו אתה מרגיש כמו פיל עם זר קוצים קטן על הראש או יותר טוב, כמו קופיף עם כדור חם מאד ביד. תעשה הרבה כדי להפטר ממנו. תתפתל במקום, תנשוף, תקפוץ.

המשך בא

וזה תמיד יוצא מוגזם.

מאכלים שצריך להכין אחד אחד כמו קובה או טורטליני - מאכלי טרחה - תמיד מעצבנים. הבצק עבה מדי, המילוי מועט מדי. רק כשנעזרים בכלים שמאפשרים להכין כמה ביחד (מסננת שטוחה עם חורי מחומשים בגודל מטבע חצי שקל, שמאפשרת להכין פילמני בקבוצות של שלושים) רק אז זה נהיה נסבל.

או כשלובשים במיוחד בשבילו את השמלה המסובכת עם הקשירות המחוכים והנעליים הלוחצות.

זה מוגזם

את הולכת עקום כל הערב, למה? הוא לא ידע להעריך וממילא מחכה שתורידי כבר הכל.

גם איפור מוטרח, נראה כמו יציקת בטון.

זה לא טוב, אני אומרת לכם. לא טוב.

בעיקר באוכל. לא מכינים מאכלים שמחייבים עבודה של יותר מחצי שעה, התוצאה לעולם לא פרופורציונית להשקעה. אוכל פשוט, קל, נאמן למקור, טעים יותר, מזין יותר, מענג ומשמח.

דג טרי חי.

בשר צלוי קלות.

ירקות חתוכים גס עם שמן טוב, מלח וגבינה.

שוקולד מריר

אני צריכה חופשה במקום של קיץ וים.

היה לי משהו - נשבעת...

ופרח

נעלם

פופ

חמש חמש שתיים תשע

שלא נשכח חלילה

התחלתי הדיאטה מחדש.

שתדעו לא להציע לי לחם או סוכריות. גם לא פסטה או ביסלי וגם לא בננות.

שוקולד נכנס בוורסיה הזו. במתינות. קוביה ליום. וגם פרות יבשים. חג.

עוד סיבה למסיבה או אזכרה שמחה במיוד

מת לי המינוס.

מינוס שטופח בקפידה, הושקה, תובל, שמן ותפח

מת המסכן בטרם עת, עקב הצפת תגמולי פיצויים.

יהי זכרו ברוך.

ושלא יבוא חדש במקומו.