באת, קראת, הגב/י!

וכל המשלחות, כן כל המשלחות 

צועדות בסך, מנופפות בדגלונים קטנים, מפריחות חיוכים גדולים - בלי בושה

רק חיימק'ה שלי, רק חיימק'ה שלי (והדרום אפריקאים)

זורק רגליו, לועס מסטיק וממנופף במצלמות קטנות של וידאו וסטילס

איך נראה כמו שומר מסך. הלינק באדיבות עוגיפלצת יחצנות (ע"ר)

אני חייבת לציין קבל עם ואומה, שחווית המשתמש בחדר כושר, היא לא משהו ואני נותנת פה דעה מלומדת.

ככה, ניסיתי מגוון אינסטרומנטים, בכמה מועדים שונים, על עצמי ותוך צפיה באחרים והריני לציין כי:

הליכון זוכה רשמית בתואר - המכשיר המשעמם ביותר בעולם תואר משנה - ס. מכשיר מעצבן ביותר (מיד אחרי הסטפ החשמלי).

משעשמם ביותר, יען כי, באמת? כמה מעניינת יכולה להיות הליכה מונוטונית מול אותו הנוף באותו מקצב ואותו ריח מזגן.

בחמש הדקות הראשונות על ההליכון, אני מרגישה מטומטמת. באמת. וזה שיפור. לפני חודש, הרגשתי ככה במשך כל האימון. לאט לאט אני משפרת זמני הדחקה. אחרי חמש דקות אני בוהה בבריכה מולי. הי הנה איש שוחה. הנה עוד איש שוחה. הנה ילד טובע. מעניין.

אחרי עשר דקות, אני מתחילה לפזול לצדדים. מימיני זקן קרח פיסח, מתרגל הליכה במהירות 3.5 קמ"ש. גונח ונאנח, כן, החיים קשים. מאחוריו שרירן תורן בונה כנפונים ומזיע את סביבתו לדעת. משמאלי אישה במשבר 40, מנסה נואשות לחזור לנעוריה. הן מצליחות הזונות. ומיד מאחוריה הכוסית התורנית נותנת לה בראש, מוציאה לה עיניים ולכל האחרים לשון.

טוב, ככה עוברים עוד כמה דקות.

עכשיו אני מתחילה לשחק בכפתורים.

מעניין מה עושה הכפתור הירוק הקטן הזה?

הופ, המהירות עולה, צריך לרוץ - לא טוב לרוץ. רגע, הכפתור הירוק השני? מהירות יורדת, יופי שוב משעמם.

אני מעלה שיפוע

מורידה שיפוע

בודקת כמה קלוריות שרפתי. 6.

הנה כפתור אדום. מעניין מה הוא עושה?

בום. המכשיר נעצר באחת ואני חוטפת סחרחורת של החיים - זה למה מעצבן. וגם כי נעצר בעצמו (בחיי לא נגעתי בכלום) אחרי חצי שעה. הי, אני צריכה 45 דקות על התופת הזה. עכשיו הכל מהתחלה. ש ע מ ו ם.

יש עוד מכשיר דבילי. לשרירי הצד בבטן. כל אחת שמתאמנת עליו ומשום מה רק בנות נוגעות בו, נראית כמו כבש מובל לשחיטה. ניסיתי אותו פעם פעמיים ולא הבנתי על מה ולמה היסורים.

אז היום ביקשתי הדרכה.... הבנתי.

בשבת - שבת של כדורגל. כל השבת, מהצהריים ועד אמצע הלילה, כדורגל, כדורגל, כדורגל  

בראשון ושני -  משחקי השבוע, כולל הטריבונה

חמישי, זה היום - כדורסל

ואוטוטו יורו ואח"כ אולימפיאדה

מעניין אותי מה יקרה קודם, התחרפנות טוטאלית בגזרה הנשית או גיזרת כורסא בנגזרת הגברית. בכל מקרה, סביר להניח שלא נתראה הרבה ושאני צריכה למצוא לעצמי מקורות בידוריים חלופיים, כי את הטלויזיה שתו לי לגמרי.

נכון, כבר מזמן שכחתי איך בנויה תוכנית בישול שכה אהבתי (קלוזאפים של אנשים אחרים אוכלים, מנחמים אותי לא רק בגלל ההוכחה לכך שלא רק אני יוצאת מגוחך כשלועסת) אין סיכוי לסדרות מטומטמות ו- BBC Prime נמחק מהשלט, אבל אתם יודעים, מדי פעם, כשאף אחד לא רואה או בשעות הקטנות של הלילה, אני יכולה להגניב מדי פעם חצי מבט לשידור חוזר ומשעמם של סיינפלד.

עוד מעט, אפילו זה לא יהיה.

2 בלילה - שידור ישיר, כדורגל, טוניס מול פאקיסטן

4 לפנות בוקר - 100 מטר חתירה גברים

7 בבוקר - הופ (הילדים תופסים פיקוד, עליהם אפילו טניס שולחן לא עושה רושם)

7:30 - ערוץ הילדים, סופר סופר סומו. לא פלא שמאחרים לגן כל בוקר.

איך שהילדים הולכים לישון, כובש את המסך, המגרש התורן והפרשן הטטרן. יש להם חיתוך דיבור של פאתולוג צבאי. אני לא מומחית גדולה בניתוח גלי קול, אבל אם יש לך יותר משתי אינטונציות, אתה פסול לעולמים מלפרשן משחק. זה ויכולת להחזיק גגגגגגגוווווווווווווווווווווווול, מעל 12 שניות. בטח יש מבדק גול מיוחד, במכללה לפרשנים. וגם מבדק הקללות השלם. 100 כינויים לשופט.

הספורט היחיד בו אני מסוגלת לצפות, יותר מ-2 דקות ברצף, הוא סנוקר (וגם משחקים של מכבי בכדורסל אבל זה אני לא מגלה כי זה נגד חוקי הבית לצפות בצהובים). סנוקר, הוא משחק דינאמי, מהיר, כל רגע קורה משהו מפתיע. השחקנים, הם אנטיטזה לשחני ספורט מקצועי. לא שריריים, לא צעירים. בד"כ משופמים, מטורזנים ובעלי killer look. המבט לא המראה. אנשים בריכוז מוחלט. תתפוצץ לידם מצחוק - לא יזיז להם את קצה השפמפם. הם בפוקוס יורים כדורים לבנים, על כדורים אחרים ירוקים. אין לי מושג בכללים, אבל בכל פעם מחדש, אני מופתעת מכמה שכדורים צבעוניים הנבעטים לתוך חורים בפינות השולחן, יכולים לרתק כל כך.

אני גם אוהבת לשחק סנוקר. במיוחד בגלל האפקט שיש לבחורות שמשחקות סנוקר במיני, על יושבי הקבע במועדון סנוקר ממוצע.

תראו, במשחק טוב, חייבים לשבת על פינת השולחן. נו, כדי להגיע לכדורים הרחוקים.

ואם הכדור ממש ליד קצה השולחן, חייבים להתכופף, נכון?! (?! זה סימן לשאלה רטורית, אם שאלתם)

ככה שממש לא משנה אם הכדורים נכנסים לחור או לא, אם זו שמחזיקה את המקל, השכילה לענוד מיני, הרי שניצחה.

בנוק-אאוט.